ת"א 24644-09-16

תקציר

התיק נסוב סביב תביעה שהגיש תובע נגד אבי בת זוגו לשעבר, בנוגע לסכום כסף שהתובע טען כי נתן לנתבע בנאמנות לצורך רכישת מניות. הנתבע טען כי על בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה, אך השופט קבע כי אין לו סמכות שכן התביעה אינה עומדת בתנאים הנדרשים. ראשית, לא מדובר בתביעה בין אדם לבן זוג נוכחי או לשעבר; הנתבע הוא אביה של בת זוגה לשעבר של התובעת. שנית, עילת התביעה אינה נובעת מסכסוך בתוך המשפחה, שכן התובע אינו תובע בן משפחה כהגדרתו בחוק בית המשפט לענייני משפחה. עוד קבע השופט כי לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתביעה משום שמדובר בעיקרה בהסכם נאמנות, ועל פי חוק הנאמנות, לבית המשפט המחוזי יש סמכות בלעדית במקרים כאלה. השופט שקל האם יש לדחות את התביעה בשל מעשה של בית המשפט, כגון השתק, אך קבע כי מאחר שבהליך הקודם היו מעורבים צדדים שונים ולא התייחס לעילת התביעה הנוכחית, אין הוא מצדיק דחייה על הסף. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת הנתבע כי התובע, באמצעות הסכם פשרה בהליך הקודם, ויתר על זכותו לתבוע את הנתבע. בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של בית המשפט המחוזי בירושלים, נכתב כי הוא נועד "לסילוק סופי ומלא של כל תביעות הצדדים מכל מין וסוג שהוא". השופט פירש זאת כוויתור הדדי על זכויות תביעה זה כלפי בני משפחתו של זה, לרבות התביעה הנוכחית. מאחר שהתובע לא סיפק ראיות התומכות בטענותיו והסכים לפשרה, הוא לא יכול היה לטעון כעת את ההפך. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את התביעה על הסף והורתה לתובע לכסות את הוצאות המשפט של הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪.