ת"א 24322-01-17

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה הראשונה ודוחה את הטענה השנייה. באשר לתביעה הראשונה, הנתבעים מנועים לצמיתות מלשנות את המצב הקיים בו בית התובעים מחובר לקו הביוב העובר בחלקת הנתבעים. הנתבעים נדרשים לשאת בשכר טרחת עורך הדין ושכר טרחת עורך הדין של התובעים. אשר לתביעה השנייה, התובעים לא הביאו ראיות לטענתם כי הנתבעים בנו חומה בכך שפלשו לחלקתם. לפיכך, הוא נדחה. גם התביעה נגד הנתבע השלישי, התאגיד, נדחית. ראשיתה של התביעה הראשונה בסכסוך על קו ביוב המשרת את בית התובעים ועובר בחלקת הנתבעים. התובעים ביקשו למנוע מהנתבעים לנתק את חיבור הביוב שלהם, אותו ניסו הנתבעים להעביר. בית המשפט קיבל את התביעה מהטעמים הבאים: קו הביוב היה ציבורי ולא פרטי, כטענת הנתבעים; הוא היה שם עשרות שנים בהסכמת אביהם של הנאשמים; פעולותיהם החד-צדדיות של הנאשמים בחבלה והעתקת הקו היו בניגוד לצווים מנהליים ושיפוטיים; התאגיד הסכים עם המצב הקיים ובית המשפט כיבד את שיקול דעתו המקצועי; וטענות הנתבעים כי הקו נמצא בבנייה וכי לתובעים אין זכות לעבור באדמתם לא היו תקפות. התביעה השנייה נגעה לפלישה לכאורה של הנתבעים למקרקעי התובעים, שם דרשו התובעים להסיר את החומה הפולשת. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו מאחר שהתובעים לא הביאו ראיות מספיקות לפלישה הנטענת. הם לא הגישו חוות דעת של מודד מוסמך או תכנית מדידה, והסתמכו רק על תכנית היתר הבנייה של הנתבעת. בינתיים הודה הנאשם בהסגת גבול מסוימת, אך היקפה והיקפה לא הוכחו.