ע"א 3791/06

תקציר

לבית המשפט נתונה סמכות לדון בעניין, שכן העירייה לא הפנתה את המערער למסלול הרגיל של הגשת התנגדויות וערעורים, ועל כן התיר בית משפט קמא בצדק את טענות המערער להעלות בפניו. בית המשפט מצא כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לטענת המערערת כי היא מסרה הודעה לעירייה על שינוי החזקה בנכס, וכי העירייה ידעה על כך בפועל. המחלוקת המרכזית הייתה לגבי משך תקופת השכירות, כאשר העירייה טענה כי היא עמדה על כארבעה חודשים, והמערערת טענה כי היא נקבעה בהסכם, שהיה לשנתיים. בית המשפט מצא כי תקופת השכירות החוזית היא התקופה הרלוונטית שיש לקחת בחשבון וכי היא עומדת על כשנה. עוד קבע בית המשפט כי השוכר אכן החזיק בנכס כשנה, למרות שהפסיק את הפעילות העסקית בו כשבעה חודשים לאחר תחילת החוזה. טענת המערערת כי שילמה ארנונה ביתר בתקופה שמיום 1.11.02 ועד דצמבר 2003 התקבלה, אפוא, והעירייה חויבה להשיב לה סך של 52,169 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.04. בקשת המערערת להחזר הוצאות נדחתה מחוסר הוכחות. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא נדחה.