סע"ש 48424-01-22

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של הסכם בין בעל מסעדה, שגב, לבין עובדיו, בנוגע לשכר והטבות. ההסכם כלל תשלומים מתשרים שקיבלו המלצרים, שנרשמו וחולקו על פי תוכנית קבועה. בית הדין הכיר בכך שלא סופקו לעובדים תנאי העסקתם, אך מצא כי תלושי השכר שימשו בסיס להבנת הסכם העבודה, וההסדר התקבל על שני הצדדים. בתקופה שקדמה לפסק דין קיס, ששינה את התחום הנורמטיבי בכל הנוגע לתשר, קבע בית המשפט כי שגב פעל כדין ובהתאם למצב המקובל באותה עת. בית הדין קיבל את עמדתו של שגב לפיה העובדים הסכימו להסכם העסקה חדש לאחר פסק דין קיס, שחייב את המסעדה לנכות את הוצאותיה מהתשרים שהועברו לעובדים. בית המשפט פסק גם בתביעות ספציפיות הנוגעות לגמול שעות נוספות, זמני המתנה, דמי חגים, דמי נסיעה והבראה, ניכויים שלא כדין ופיצויי פיטורים, ופסק בעיקר לטובת הנתבעת. באשר לטענות התובעים כי תלושי השכר שלהם אינם תקפים, דחה בית הדין טענה זו בקובעו כי הם משקפים את השכר ושעות העבודה בפועל. התובעים היו זכאים גם לפיצוי של 500 ₪ כל אחד בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העסקתם. לבסוף, בית המשפט הורה לשגב לשלם לתובעים את הסכומים הנקובים בפסק הדין, לרבות הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.