ע"פ 4736/13

תקציר

פסק הדין בערעור נדחה על יסוד מספר שיקולים. ראשית, על פי סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, יש להעלות טענת פסילה מיד לאחר שנודע על העילה. במקרה דנן ציין המערער כי בקשתו היא חלק משורה של תלונות מתמשכות על החלטות בית משפט השלום, בניסיון להצדיק את השיהוי בטענה כי ההטיה התבררה רק לאחר עיון בפרוטוקולים של דיונים קודמים. בית המשפט מוצא הסבר זה בלתי משכנע ואינו מספיק כדי להצדיק את הבקשה המאוחרת. שנית, התיק נמצא בשלביו המתקדמים, והן בעלי הדין והן בית המשפט השקיעו בו זמן רב. טענות הפסילה המאוחרת בשלב זה, במיוחד אלה שאינן נתמכות בהסברים מספקים, יוצרות את הרושם שהן מונעות מחוסר שביעות רצון מפסק הדין המתקרב. עיון בטענותיו של המערער ובחומר הראיות מעלה כי לא הוכיח נסיבות המקימות חשש לגיטימי למשוא פנים כנדרש בסעיף 77א לחוק בתי המשפט. תחת זאת, טענותיו משקפות את חוסר שביעות רצונו מהחלטות פרוצדורליות ואת העיכוב של בית המשפט במתן פסקי דין, אליהם יש להתייחס בערעור מלא ולא בבקשת פסילה. גם אין די ברגשות סובייקטיביים, כגון אלה שהביטא המערער, כדי להצדיק פסילה ללא ראיות אובייקטיביות, שהמערער לא הצליח לספק. זאת ועוד, הלשון בה השתמש המערער בערעורו אינה מכובדת ואינה מקובלת, ואף התנהגותו ברמיזה לערעור עתידי לבית המשפט העליון בטרם יכריע בית משפט השלום בבקשת פסילתו אינה ראויה. בנסיבות אלה, הערעור נדחה, והמערער נדרש לנמק עד למועד הנקוב מדוע לא יוטלו עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה. ההחלטה ניתנת היום, 7 ביולי 2013.