המ"ש 9036-06-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הנאשם למשפט מאוחר בהתבסס על מספר נימוקים. ראשית, הנאשמים לא סיפקו כל נימוק משכנע לאיחור בהגשת בקשתם למשפט, ואף לא הציגו נסיבות מיוחדות המצדיקות את קבלת בקשתם. בית המשפט מצא כי הנאשם קיבל הודעה כדין על תשלום הקנס, כאמור בסעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, באמצעות דואר רשום המסומן "לא נדרש", הנחשב על פי דין כמוגש כדין. הנתבעים לא הציגו כל הצדקה לאי איסוף הדואר הרשום ולא הביאו כל ראיה לסתור חזקת מסירה זו. בנוסף, הפסיקה המצוטטת תומכת בחזקת המסירה במצבים בהם הדואר הרשום לא נאסף, והנתבע לא העלה כל טיעון משכנע לערער על חזקה זו. יתר על כן, הנתבעת לא הסבירה כיצד היעדר פרטים מסוימים באישור המסירה פגע ביכולתה להוכיח כי לא קיבלה את הזימון כדין. בית המשפט הדגיש כי טענות הנתבעים חסרות שחר, במיוחד בכל הנוגע לטענותיהם בדבר תקינות תעודת המסירה. אין די בטענתו הכללית של הנתבע כי לא קיבל את הזימון כדי לגבור על חזקת המסירה. במקרים של דואר ללא דורש, נטל ההוכחה נופל על הנתבע להוכיח כי אי הקבלה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו, דבר שלא עשה. גם התצהיר שהגיש הנאשם נקבע כבלתי מספק, שכן הוא נעדר ספציפיות ואף לא ציין את מועד ביצוע העבירה. על יסוד נימוקים אלה קבע השופט כי אין הצדקה להיעתר לבקשת הנאשם למשפט מאוחר ולכן דחה אותה. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים ונמסרה באמצעות פסק הדין. הנאשם שומר לעצמו את הזכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין.