ת"א 67941-06-20

תקציר

המחלוקת נבעה ממיזם משותף כושל בין התובעת לנתבעת לגיוס והשמת עובדים. הנתבע טען כי התובע ניכס לעצמו את המיזם המשותף ונישל אותו מרכושו באמצעות הקמת חברה חדשה. התובעת דחתה טענות אלה וטענה כי המיזם נכשל, והנתבעת נסוגה ממנו. בהמשך לכך, שלח הנתבע מספר מכתבים באמצעות עורך דינו, בהם הטיח האשמות פרועות ודרש הסברים ומסמכים מהתובעים. מכתבים אלה היוו את הבסיס לתביעת לשון הרע של התובע. הנתבע הגיש בקשה למחיקת התביעה, תוך הסתמכות על סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המקנה הגנה מוחלטת לפרסומים שנאמרו במהלך דיון. בית המשפט, בהסכמתו עם הנתבעת, קבע כי ארבעת המכתבים שנשלחו לתובעים או לעורך דינם נופלים תחת הגנת סעיף זה שכן הם קשורים להליך המשפטי שיזמה הנתבעת. מכתבים אלה נתפסו כצעדים שננקטו טרם ההליך המשפטי, במטרה להימנע ממנו. לפיכך, התביעה שהתבססה על מכתבים אלה נדחתה על הסף. עם זאת, בית המשפט מצא כי המכתב שנשלח לצד שלישי, מנכ"ל התכנית לתקצוב סטודנטים, אינו מוגן לפי סעיף 13(5). לצורך מכתב זה נדרשה הבהרה עובדתית, והטענה המבוססת עליה תימשך. בית המשפט דן גם בבקשת הנתבע לעיכוב הליכים בשל תביעה מתנהלת שהגיש נגד התובעים. באיזון בין שיקולים שונים, החליט בית המשפט לעכב את ההליכים הנוכחיים עד לסיום עניינו של הנתבע, למרות שתביעת התובעים הוגשה קודם לכן, על מנת להימנע מהחלטות סותרות ולקדם יעילות פרוצדורלית. התובעים חויבו לשלם את הוצאות הנתבעת, ומצב התביעה הנותרת היה אמור להתעדכן.