ה"פ 1407/05

תקציר

בית המשפט בחן ביסודיות את הראיות שהוצגו בתיק זה ומצא כי המבקשים – האב והבן – אינם הלווים התמימים שהם טענו להיות. האב, שמגדיר את עצמו סוחר נשק "בחו"ל" וסוחר נשק שמרוויח 62 אלף דולר בחודש, הוא איש עסקים ממולח עם עסקים בינלאומיים בשווי מיליוני דולרים. בית המשפט מוצא אותו כלווה מתוחכם שהבין היטב את תנאי הסכם ההלוואה. זאת ועוד, ההלוואה המדוברת לא הייתה הראשונה שנטל האב מהמשיב; הייתה הלוואה קודמת שכנראה נפרעה. מטרת ההלוואה הנוכחית הייתה לסלק חוב קודם של האב בשוק האפור, שעבורו שועבדה דירתו. הבן היה גם לווה עיקרי ולא רק ערב, כפי שטענו, שכן ההלוואה נלקחה כדי לחלץ את הבן מחובו הקודם. עוד קובע בית המשפט כי הסכמת המבקשים והבנתם את תנאי ההלוואה לא הושגו במרמה או בהשפעה בלתי הוגנת. בית המשפט בחן את טענת המבקשים כי שטר המשכנתא אינו תקף בשל היעדר הסכמה לגבי גובהו המוגבל ולא מצא טעם בטענה זו, שכן שטר המשכנתא מפרט באופן ברור את החוב שהוא מבטיח. גם טענת המבקשים בדבר שעבוד רכב יגואר כבטוחה ופתיחה במקביל של הליך הוצאה לפועל נדחתה, שכן בית המשפט הכיר בזכותו של הנושה לנהל הליכים משפטיים מרובים למימוש חובו. בנוסף, השופטת לא מצאה כל ראיה התומכת בטענת המבקשים כי לא קיבלו העתק מהסכם ההלוואה וראתה בטענה זו ניסיון לעכב את הבלתי נמנע. הריבית של 2.38% לחודש, או 32.61% לשנה, אף שהיא גבוהה, נקבעה גם היא כעומדת בגבולות המקובלים ואינה מנוגדת לתקנת הציבור. לבסוף, נדחתה טענת המבקשים כי הם זכאים להמשיך ולהתגורר בדירה הממושכן לפי חוק הגנת הדייר על סמך המסמכים עליהם חתמו שני המבקשים, תוך ויתור מפורש על זכויותיהם לפי חוק זה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה כולה היא ניסיון להתחמק מהחזר הלוואה והורה על מחיקת התביעה. נחסכו מהמשיב הוצאות כלשהן בשל האופן הפסול שבו התנהל הדיון, אך הליכי הפדיון הורשו להימשך. פסק דין זה ניתן ביום 27.4.2006.