ת"א 28121-07-20

תקציר

התובעת, חברה המספקת מזון, תבעה את משטרת ישראל על כך שלא העניקה לה מינימום של 30% מהיקף הזמנות המזון כפי שנקבע במכרז הזוכה במקום השני לאספקת מוצרי מזון לצוותי המשטרה. התובע תבע גם חשבוניות שלא שולמו בגין מזון שסופק במהלך שני מבצעים, ודרש 1,862,128 ₪ בגין אובדן רווחים ו-2,102,835 ₪ בגין העשרה שלא כדין. בית המשפט בחן את הטענות ומצא כי במכרז צוין במפורש כי הזוכה במקום השני יקבל "עד 30%" מההזמנות. חובת המשטרה הייתה לספק היקפי רכש של 30% או פחות, אותם מילאה. בית המשפט פירש את לשון החוזה כצופה פני עתיד ומצא כי המשטרה פעלה במסגרת זכויותיה. יתרה מכך, בית המשפט מצא כי התובע לא ניצל את ההזדמנויות שהוצגו בפניו על ידי המשטרה בשל קשיים לוגיסטיים וכשלי שירות. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת בעניין אספקת מזון למבצע מירון. בית המשפט קבע כי החלטת המשטרה לפסול את המזון, בשווי 130,650 שקל, הייתה בלתי חוקית משום שהתבססה על בדיקה מצומצמת ולא מספקת. המשטרה חויבה לשלם סכום זה, כולל מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 3.5.2018, מועד דחיית האספקה. תביעת התובעת לתשלום נוסף בסך 63,796 ₪ עבור אספקת מזון במהלך המבצע נדחתה מחוסר ראיות מספיקות. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.