ע"א 10065/16

תקציר

לאחר שבחן את הטיעונים המשפטיים והראיות שהוצגו על ידי הצדדים, אישר בית המשפט את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, אשר נמצאו כמתיישבים כראוי עם המסקנות המשפטיות שהוסקו, ולא הראו כל טעות משפטית. לפיכך דחה בית המשפט את הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לעניין מועדי שומת הפיצויים הובהר כי על פי סעיפים 9 ו-4 לפקודת הדרכים, נקבע מועד תפיסת מקרקעין על ידי רשות בעת מתן הצו, שבמקרה זה היה 19.12.1957, ובכך נקבע מועד שומת הפיצויים. בית המשפט הפנה לפרשת רוטמן לקבלת הנחיות לשיעורי הפיצויים, והדגיש כי כל הפקעה ללא השבחת מקרקעין צריכה להנחות את שר התחבורה להבטיח שיפוי מלא לבעל הקרקע הנפגע. הדרך הפרוצדורלית הראויה לתביעת פיצוי כאמור כרוכה בהגשת תביעה לשר התחבורה, ולאחר מכן בערעור לבית המשפט המחוזי במידת הצורך. עם זאת, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת השר, שהתבססה על המלצת ועדה לאחר בחינה מקיפה של טענות ושיקולים רלוונטיים, תוך שימוש בחוות דעת שמאית מנומקת היטב. ההחלטה הוערכה כחוקית וסבירה כאחד, והוצמדה לה חזקת תקינות. בנוסף, למרות שיתרת הקרקעות של המערערים לא נהנתה במישרין מההפקעה המיידית, שינוי ייעוד השטח לאחר מכן הביא לעלייה משמעותית בערכו, ושיפר את מעמדם הכלכלי הכולל. בסופו של דבר, למרות חוסר שביעות רצונם של המערערים מהפיצוי, מצבם הכלכלי השתפר בעקבות התפתחויות אלה. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך 7,500 ₪.