עפ"ס 80416-12-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף - עפ"ס 80416-12-25 (בית המשפט העליון) **מבוא:** פסק הדין דנן עוסק בערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות בקשת פסלות שעלתה מצד המערערים נגד השופט הדן בתיק תביעת לשון הרע שהגישו. הערעור נדחה, תוך שבית המשפט העליון שם דגש על עקרונות יסוד בדיני פסלות שופט, קבלת החלטות שיפוטיות, ניהול הליכים משפטיים, וכן על סדר הדין האזרחי. **רקע עובדתי:** הערעור נסב על החלטת בית משפט השלום לדחות בקשת המערערים לפסילת השופט שדן בתיק תביעת לשון הרע שהגישו. הבקשה לפסילה נבעה, לטענת המערערים, מהתנהלות השופט במהלך דיוני ההוכחות, שכללה הצעת פשרה מחוץ לפרוטוקול שנתפסה כהבעת דעה נחרצת לטובת המשיב, התבטאויות חריגות ופוגעניות כלפי בא-כוחם, הגבלת חקירות, התערבות בעדויות, והפניית "איומים" בדבר סגירת התיק. בית המשפט השלום דחה את בקשת הפסילה, הן בשל שיהוי בהגשתה והן לגופה, תוך שהוא מבהיר כי התנהלותו נועדה לקדם את ההליך, כי הצעת הפשרה מבוססת על החומר שהוצג, וכי בית המשפט לא גיבש דעה סופית. **החוקים והעקרונות המשפטיים הרלוונטיים:** 1. **כללי פסלות שופט (עילות פסלות, חשש למשוא פנים):** * **עקרון יסוד:** בית המשפט פועל על פי עיקרון השוויון וההגינות, וחזקה על שופט שהוא אובייקטיבי ונטול פניות. עילת פסלות תתקיים רק במקרים נדירים וחריגים, בהם קיים חשש ממשי למשוא פנים. * **פעילות שיפוטית אקטיבית:** השופט רשאי ואף נדרש לקדם את בירור ההליך, לקבוע לוחות זמנים, להציב שאלות, להעלות קשיים ולהעיר לגורמים שהתנהלותם הדיונית מעוררת קושי. פעילות זו אינה מקימה בהכרח חשש למשוא פנים. (ראו הפסיקה המצוטטת בפסק הדין, כגון ע"א 587/24, ע"א 4483/21). * **הצעות פשרה:** העלאת הצעה לסיום הליך, גם אם היא כוללת דחיית תביעה ללא צו להוצאות, אינה מקימה באופן אוטומטי חשש למשוא פנים, במיוחד אם היא מבוססת על החומר הקיים ואינה מהווה דעה מגובשת. (ראו ע"א 7545/22). * **שיהוי בהגשת בקשת פסלות:** יש להגיש בקשת פסלות בהקדם האפשרי לאחר שנודע על עילת הפסלות. הגשה בשיהוי ניכר, במיוחד לאחר קבלת תמלילי הדיונים, עשויה להוביל לדחיית הבקשה. (ראו ע"א 2474/20). 2. **תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (תקסד"א):** * **תקנה 42 (מחיקת כתב טענות בשל שימוש לרעה בהליכי משפט):** בית המשפט מוסמך למחוק כתב טענות במקרים של שימוש לרעה בהליכי משפט. התייחסות השופט לאפשרות שימוש בסמכות זו, כאשר הדיון מופרע באופן שיטתי, אינה מהווה עילה לפסילה. (ראו עפ"ס 5857-03-25). * **ניהול הדיון:** בית המשפט מוסמך לנהל את הדיונים ביעילות, לרבות קציבת זמנים, מניעת הפרעות, והפניית הערות לגורמים המתנהלים באופן שאינו תקין. (מוטמע בכללי ניהול הדיון). 3. **סדר דין בבקשות לעיון בתיק:** * **נקודת מוצא:** הבקשות לעיון בתיק נבחנות על פי נקודת המוצא של זכות הציבור לדעת ולגשת למידע משפטי, תוך איזון עם זכויות הצדדים. (ראו בג"ץ 2280/24, בג"ץ 5253/19). * **החלטה ללא תגובת יתר בעלי הדין:** אין פגם בדחיית בקשת פסלות ללא קבלת תגובות יתר בעלי הדין, כאשר אין בכך כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים. (ראו עפ"ס 54160-10-25). **החידושים המשפטיים והדגשים בפסק הדין:** 1. **חיזוק ההבחנה בין ניהול הליך שיפוטי לבין משוא פנים:** פסק הדין מהווה דוגמה נוספת לחיזוק ההבחנה העקרונית בין פעילות שיפוטית אקטיבית, המכוונת לניהול יעיל של ההליך, לבין מצב בו נראה כי השופט גיבש דעה מוקדמת או פועל מתוך אינטרס זר. ההדגשה היא כי נקיטת יוזמה, קביעת סדרים, והערות במהלך הדיון, גם אם הן נחרצות, אינן כשלעצמן מלמדות על חוסר אובייקטיביות. 2. **הבהרת מעמדה של הצעת פשרה מחוץ לפרוטוקול:** פסק הדין מבהיר כי הצעה לסיום ההליך, גם אם היא מוצגת מחוץ לפרוטוקול, אינה מהווה ראיה מוחלטת לגיבוש דעה. יש לבחון את ההקשר, את האופן שבו הועלתה ההצעה (למשל, כזו המבוססת על החומר הקיים ולא כהחלטה סופית), ואת תגובת השופט לאחר דחיית ההצעה. 3. **דגש על אחריות הצדדים לניהול הדיון:** פסק הדין מדגיש את אחריותם של באי כוח הצדדים לנהל את הדיונים באופן תקין ומכבד. ביקורת השופט על התנהלות בא-כוח המערערים, והאזכור של סמכויות בית המשפט במקרים של שיבוש הדיון (כגון תקנה 42 לתקסד"א), מהווים תזכורת לכך שקיום סדר דיוני תקין הוא באחריותם של כל הצדדים. 4. **ביקורת על קלות הגשת בקשות פסלות:** השופט עמית מביע ביקורת על "הקלות הבלתי נסבלת של הגשת בקשת פסלות, תוך ניצולה להטחת האשמות חמורות וחסרות בסיס במותב היושב לדין". ביקורת זו מחזקת את המגמה של בית המשפט העליון לצמצם את השימוש בהליכי פסלות ככלי טקטי או כמחאה על החלטות שיפוטיות, ומדגישה את הצורך בשימוש מושכל וסביר בהליך זה. 5. **איזון בין זכות העיון בתיק לבין זכויות הצדדים:** פסק הדין מראה כיצד בית המשפט מאזן בין הרצון לאפשר עיון בתיקי בית משפט, לבין התנגדויות המערערים. ההיעתרות לבקשת העיון, תוך התייחסות לפסיקות קודמות ולעובדה שהמבקש כבר קיבל בעבר אישור לעיון בבית משפט קמא, ממחישה את הגישה המתחשבת בזכויות העיון. **מסקנות:** בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע כי טענות המערערים אינן מבססות חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט. ההתנהלות שתוארה, כולל הצעת הפשרה, קביעת לוחות זמנים, והערות במהלך הדיון, נבעה מניהול הליך שיפוטי ולא מגיבוש דעה מוקדמת. הוטלה הוצאות על המערערים בגין הגשת בקשת פסלות חסרת בסיס, באופן המשקף את ביקורת בית המשפט על השימוש הלא ראוי בהליך הפסלות. כמו כן, נעתר בית המשפט לבקשת עיון בתיק, תוך יישום עקרונות הגישה למידע משפטי.