סע"ש 76159-12-20

תקציר

התובע, עובד זר, תבע את מעסיקו לפיצויים בגין יחס פוגעני ומפלה במהלך עבודתו. לטענתו, הוא קיבל יחס שונה בהשוואה לעמיתיו לעבודה בשל מוצאו וצבע עורו, הוצב לבצע "עבודות שחורות" סולו, כולל תפקידי סבל וניקיון, וסבל מפציעות מעומס העבודה הכבד. בנוסף, הוא טען לאי תשלום זכויות סוציאליות, פנסיות ובונוסים, וקישר אפליה זו לאזרחותו שאינה ישראלית. עם זאת, בית המשפט מצא את טענות התובע לא מוכחות לאחר בחינת הראיות והעדויות. עדותו, כראיה היחידה מצדו, לא הייתה עקבית וסותרת על ידי עדי הנאשם. התובע לא סיפק עדים או מסמכים תומכים, וטענותיו בדבר התעמרות ואפליה הוכחשו על ידי עובדי הנתבעת. באופן ספציפי, בית הדין לא מצא ראיות להתנהגות פוגענית חוזרת ונשנית או אפליה בנוגע למשימות עבודה, מטלות ניקיון או תשלומים. מעמדו החוקי של התובע כעובד זר הסביר את היעדר ההפרשות לפנסיה, והנתבעת שילמה לו במקום זאת במזומן. כמו כן, בית הדין קבע כי התובע לא התפטר מכוח חוק הפיטורים, שכן לא עמד בתנאים. כן נדחתה תביעותיו לפיצוי בגין אובדן השתכרות בגין אי הפרשת כספים, בשל היותו של התובע עובד זר, ובגין אי הודעה לעובד ופגמים בתלושי השכר, שכן טענות אלה לא הוכחו. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את התביעות להבראה ולדמי נסיעה. התובע היה זכאי לימי החלמה בהתאם לתקופת העסקתו אך לא היה זכאי לדמי נסיעה מלאים בשל קרבתו למקום העבודה והאפשרות להשתמש באופניים. בסופו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,342 ₪, שכללו דמי הבראה ונסיעות, בהפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כל צד היה אחראי להוצאותיו בשל הפער המשמעותי בין הסכומים הנתבעים לבין הסכומים שנפסקו. על פסק הדין ניתן לערער כדין בבית הדין הארצי לעבודה.