עב"ל 315/06

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לאירוע תעסוקתי ולאירוע מוחי שלקה בו לאחר מכן המערער. בית הדין מינה שלושה מומחים כדי להעריך את הקשר הסיבתי בין שני האירועים. שניים מהמומחים סברו כי אין קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין האירוע המוחי וציינו את עברו הרפואי הקודם של המערער, לרבות יתר לחץ דם ורמות כולסטרול גבוהות. לדברי המומחים, השבץ המוחי יוחס בעיקר למצבים רפואיים קודמים אלה, כאשר אחד המומחים העריך תרומה של 90% ממצבו הרפואי הקודם של המערער ורק 10% תרומה מהאירוע הנפשי. אחד המומחים לא שלל את האפשרות של קשר סיבתי בין לחץ נפשי לשבץ, אך הגיע למסקנה כי השבץ היה מתרחש בזמן שהוא התרחש, ללא קשר לאירוע העבודה. המומחים שמונו על ידי בית הדין הסכימו ככלל כי לחץ הדם הגבוה של המערער וההיסטוריה הרפואית שלו היו הגורמים העיקריים שהובילו לאוטם המוחי. בא-כוח המערער התנגד לממצאים אלה, אך בית הדין מצא את טענותיהם בלתי משכנעות ובחר ללכת בעקבות חוות דעת המומחה. משכך, הערעור נדחה, כלומר תביעת המערערת לפיצויים בגין תקרית העבודה לא צלחה. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.