פש"ר 28687-06-10

תקציר

בית המשפט החליט כי בקשת החייבים להכרזת פשיטת רגל אינה תקפה ולכן דחה את בקשתם. ההחלטה מתבססת על כך שהחייבים לא הוכיחו כי חובותיהם נוצרו בתום לב. נסיבות יצירת החובות, לרבות אי תשלום בגין החזקת דירת עמידר וצבירת חובות לצורכי מותרות, מצביעות על חוסר תום לב. כמו כן, בית המשפט בחן את התנהלות החייבים במהלך הליכי פשיטת הרגל, ומצא חוסר שיתוף פעולה, שקיפות ומאמץ לשיקום. הסתרת מידע חיוני על ידי החייבים, אי הצגת ראיות משכנעות וחוסר נכונות להשתלב בשוק העבודה תמכו אף הם בדחיית בקשתם. כתוצאה מכך, בית המשפט ביטל את צו הכינוס והסיר את כל המגבלות שהוטלו, ואיפשר לנושים לנקוט בהליכים משפטיים לגביית חובות. דמי הפיקוח ינוכו מקופת הכינוס ויתרת הסכום, אם בכלל, תחולק בין הנושים. פסק דין זה מדגיש כי הליכי פשיטת רגל דורשים תום לב מצד החייבים ומשמשים אמצעי שיקום למי שרוצה וראוי.