ע"א 12/93

תקציר

המערערת, לווים בע"מ, ביצעה עבודות עפר עבור המשיבים אילון השקעות ואחרים (המשיבים 5-2), שלא שילמו עבור השירותים. לווים בע"מ יזמה תביעה וביקשה עיקול זמני של עד 215,000 ₪ המוחזק על ידי מי מהאנשים הפרטיים של אילון. הצו ניתן למריו לזניק (המשיב מס' 1), אשר אישר את קיומם של כספים שהוחרמו. עם זאת, לזניק סירב מאוחר יותר למסור את הכסף, בטענה שזו הייתה טעות, שכן אילון למעשה חייב לה כסף. בית המשפט קמא התיר לזניק לחזור בה מהודאתה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. ערכאת הערעור קבעה כי הודאתה של לזניק עלולה להיות שגויה משלושה טעמים, ובהם זכותה לתביעה שכנגד נגד אילון. בית המשפט מצא כי לזניק היה יסוד סביר להאמין שהיא מחזיקה בכספיו של אילון, אך מאוחר יותר התברר אחרת בשל חובות שלא שולמו. נסיבות אלה מהוות טעמים מיוחדים המצדיקים חזרה בה מההודאה. בית המשפט הדגיש את חוסר הסבירות לאלץ את לזניק לשלם לנושיה של אילון בזמן שהיא עצמה חייבת כסף. רשלנות בהודאתו של לזניק עשויה לזכות את המערער בפיצויים נפרדים, אך אין בה כדי לשלול את ההצדקה לפסילה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם ללזניק את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין.