ער"מ 57578-02-13

תקציר

החלטת רשם ההוצאה לפועל שלא לדון בטענות המערערת כלפי נושה בדבר חוזה אחיד, סעיפים מפלים וחישוב הריבית על הלוואה הייתה ראויה ובגדר הסמכות המוקנית בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. זאת, משום שסמכותו של הרשם מוגבלת לטענות בדבר קיום פסק הדין, מה שאין כן כאן. במקום זאת, המקום המתאים לתביעות כאלה יהיה בית משפט מוסמך. זאת ועוד, גם טענת המערערת כי נגבתה ריבית מופרזת על ההלוואה הייתה צריכה להישמע בבית משפט מוסמך ולא בהוצאה לפועל, שכן היא חורגת מתחום תביעת "פרעתי". תפקידו של הרשם הוא לבחון האם החייב קיים את פסק הדין או אינו מחויב עוד לעשות כן. במקרה זה, הרשם פעל כראוי בכך שלא דן בעניינים החורגים מסמכותה, במיוחד בהתחשב במורכבות הטענות ובצורך בבירור עובדתי. בנוסף, ניסיונו של המערער להביא ראיות חדשות לא טופל, שכן המשיב לא הפריע להתקדמות ההליכים. תחת זאת, הדיונים עוכבו על ידי שני הצדדים, לרבות המערער. יתר על כן, הערעור עצמו הוגש בטרם עת, אך השופט עדיין בחן לגופו של עניין. נוכח התנהגותו המפריעה של המערער, לרבות הגשת הליכים מקבילים וריבוי יתר של טענות ומסמכים, הורה לו השופט לשלם הוצאות ערעור בסך 10,000 ₪.