בש"א 431/02

תקציר

פסק הדין עוסק בשלוש בקשות מקדמיות שהגישה עיריית ירושלים בתביעה כספית שהגישה נגדה רשות השידור. הרשות ביקשה לקבל בחזרה ארנונה ששולמה בין השנים 1994 ל-2000, ואשר לטענתה נגבו שלא כדין. הבקשה הראשונה מתייחסת להתיישנות התביעה, בטענה כי חלפו שבע שנות התיישנות. בית המשפט דחה בקשה זו, בקובעו כי עילת התביעה להשבת כספים ששולמו שלא כדין כוללת תשלום כאחד מיסודותיה, ומכאן שתקופת ההתיישנות החלה ממועד התשלום. הבקשה השנייה נוגעת לחוסר סמכות, כאשר העירייה טוענת כי לבתי המשפט לעניינים מנהליים סמכות בלעדית בענייני ארנונה. גם בקשה זו נדחתה, שכן התביעה הייתה כספית במהותה והסעד המבוקש היה כספי. הבקשה השלישית טוענת למעשה בית משפט, בטענה כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה בפני ועדת הערר העירונית. עם זאת, בית המשפט מצא כי תפקידה של הוועדה מוגבל לבחינת החלטות מנהל הארנונה ואין לה סמכות לדון בעניין הנוכחי. משכך, לא נעשה כל מעשה בבית המשפט, והבקשה נדחתה. העירייה חויבה לשלם 10,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין לרשות השידור. נקבע דיון קדם משפט בתיק העיקרי.