בג"צ 10695/05

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי השופטת מ' נאור, מתייחס לעתירה שהגישו יישובים השוכנים לאורך קווי העימות של ישראל, בטענה לאפליה ביישום הפטור מדמי חכירה במקרקעין שקבעה מועצת מקרקעי ישראל. העותרים, שהם יישובים חקלאיים, טענו כי החלטות 817 ו-866 של מועצת מקרקעי ישראל גרמו ליחס בלתי שוויוני, שכן הם לא קיבלו את אותם הנחות ופטורים בקרקע כמו יישובים אחרים באזורי סכסוך. המנהל האזרחי טען כי לא הייתה אפליה. השופטת מ' נאור הבהירה כי מטרת העתירה היא לקבוע האם העותרים זכאים לסעד כספי בגין תשלומי עבר שבוצעו קודם לקבלת החלטה 1208, אשר פתרה את הסוגיה באופן פרוספקטיבי. עם זאת, בשל חקיקתם לאחרונה של חוק יסודות התקציב והחלטה 1208, אשר פטרה קרקע חקלאית מדמי חכירה, ההיבט הפרוספקטיבי של העתירה הפך ללא רלוונטי. באשר לטענות העותרים לסעד בדיעבד, הציעה השופטת מ' נאור כי יש לכוונן לערכאות אזרחיות ולא להליך הנוכחי. הם שמרו לעצמם את הזכות לפתוח בהליכים כאלה והדגישו כי העותרים יכולים להעלות טענות מנהליות וציבוריות בדבר אפליה והפרת שוויון בתביעה אזרחית. זאת ועוד, פסק הדין לא התעמק לגופה של טענת הקיפוח, והותיר את זכאות טענות העותרים על כנה. לפיכך, העתירה נדחתה והותירה אפשרות להליכים אזרחיים עתידיים בגין תביעות הקשורות לעבר. השופטים א' רובינשטיין וש' ג'ובראן הסכימו עם הכרעת הדין.