ס"ע 22334-03-12

תקציר

התובע, עובד במגזר הציבורי, היה בעל תואר אקדמי זר ופנה לאגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך (הנתבע) לקבלת תעודת שקילות, שתזכה אותו בהטבות שכר ודירוג מסוימות. לאחר שהעניק לו תחילה את התעודה, ביטל אותה הנאשם בעקבות חקירה שהעלתה ספקות לגבי אמיתות התואר. התובע טען כי החלטת הנתבע הייתה בלתי סבירה, מפלה ופגעה בזכותו לשימוע. בית המשפט מצא כי החלטת הנתבעת לבטל את התעודה הייתה סבירה, שכן היא התבססה על ראיות משמעותיות המצביעות על כך שהתואר של התובע אינו אותנטי, לרבות אי התאמות במסמכים שהגישה התובעת והכחשת האוניברסיטה המעניקה לכאורה את התואר שהוענק. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע לא הקנה לתובע את זכות השימוע, שכן לא יידע אותו על כל הממצאים נגדו ולא נתן לו הזדמנות להגיב. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת התובע לאפליה, שכן הראיות הראו כי עניינו נבדל ממקרים אחרים בהם ניתנה תעודת האקוויוולנטיות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובע, וקבע כי לא הציג עילה מספקת להתערבות בית המשפט בהחלטת הנתבע. למרות שבית המשפט הכיר בפגם הפרוצדורלי בכך שנמנע מהתובע לקיים שימוע, הוא לא מצא בכך די כדי להצדיק את ביטול החלטת הנתבע, מה גם שמדובר בהחלטה הפיכה, והתובע לא הציג כל טיעון משכנע או ראיה לסתור את ממצאי הנתבע, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן במהלך המשפט. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בפגיעה בזכות השימוע של התובע.