סע"ש 9348-09-16

תקציר

פסק הדין משרטט מקרה בין מפעיל סוכנות דואר, אליעזר לוי, לבין חברת דואר ישראל בע"מ, בנוגע לטיב יחסי העבודה ביניהם. התובעת, אלמנתו של לוי, מבקשת לקבוע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין בעלה המנוח לבין החברה הנתבעת, דבר המזכה אותה בפיצויי פיטורים ובדמי הבראה. הנתבעת, לעומת זאת, מכחישה טענות אלה וטוענת כי לוי היה קבלן עצמאי. בית הדין מכיר בהסכם החוזי בין הצדדים, הקובע במפורש כי לא יתקיימו יחסי עובד מעביד. עם זאת, נטען כי יש לבחון את טיב הקשר על פי הנסיבות ומבחני האינטגרציה. על פי ההיבט החיובי של מבחן האינטגרציה, עבודתו של לוי הייתה ליבת עסקיו של הנתבע, והוא היה נתון לפיקוחם. מנגד, ההיבט השלילי של הבדיקה מצביע על כך שלוי לא הפעיל את עסקיו המשרתים את הנתבע כגורם חיצוני. פסק הדין מפרט שיקולים שונים התומכים בקיומם של יחסי עובד מעביד. אלה כוללים מתן שירותים בלעדי לנתבעת, היעדר מינוף לייעול העבודה, היעדר השקעה בציוד ובהון חוזר והעובדה שלוי ביצע את העבודה בעצמו מבלי להעסיק עובדים. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענת הנתבעת בדבר הסכם זיכיון ומכיר בעמימות באשר למהות היחסים. לאחר שנקבע יחסי עובד-מעביד, עובר בית הדין לקבוע מהו השכר שלוי היה מרוויח אילו הוגדרו יחסים אלה מלכתחילה. הנתבעת מציגה תלושי שכר של עובד מקביל, א', ובית המשפט מקבל את הטענה כי שכרו הקובע של לוי לצורכי פיצויי פיטורים הוא 6,241 ₪. באשר לדמי ההבראה, הצדדים מסכימים כי לוי זכאי ל-3,784 ₪ לו היה עובד, אותם פוסק בית המשפט בצירוף ריבית. למרות שלוי התפטר מתפקידו, בית המשפט קובע כי עזיבתו נגרמה בשל ניסיון שוד והמצב הביטחוני השורר בסוכנות. משכך, קובע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 99,856 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה. תביעת הנתבעת לקיזוז נדחית, שכן עלות המעסיק המחושבת, בסך 13,178.49 ₪, עולה על הפיצוי החודשי הממוצע שקיבל לוי. לסיכום, הנתבעת מצווה לפצות את התובע בפיצויי פיטורים בסך 99,856 ₪ ו-3,784 ₪ בדמי הבראה, בצירוף ריביות נלוות והפרשי הצמדה, בתוך 30 יום. הנתבע אחראי גם להוצאות התובע בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום מקבלתו.