בש"פ 2234/13
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט דחה את הערעור על מעצרו של המערער. הטענה המרכזית שהועלתה על ידי בא כוח המערער הייתה כי נשקפת מהמערער רמת מסוכנות נמוכה יחסית, ממנה התעלם לכאורה בית המשפט המחוזי. גם טענתו השנייה של הסניגור, המגדירה את עבירת ההצתה כעבירת רכוש, התרכזה סביב נקודה זו, ועל כן נדחות שתי הטענות. מכיוון שהגורם הקריטי ביותר לשחרור נאשם הוא רמת האמון שבית המשפט נותן בו, עברו הפלילי המשמעותי של המערער והערכת שירות המבחן את המשך דבקותו בדפוסי התנהגות עבריינית פוגעים באופן משמעותי ביכולת לתת בו אמון. לפיכך, אין הצדקה לשחרורו לצורת מעצר חלופית, במיוחד בהתחשב בחומרת העבירה שבוצעה, שעניינה סכסוך בין המערער למתלונן, שבוצעה בעת שהראשון ריצה עונש מאסר על תנאי. בית המשפט מציין כי גם אם מאסרו של המערער לא היה בר הפעלה במקרה זה, אין בכך כדי לעורר בו אמון. זאת ועוד, חלופת המעצר הספציפית שהציע המערער אינה ישימה, נוכח התרשמותו ה"כפולה" של שירות המבחן מהאפוטרופסים שנבדקו. עם זאת, ככל שהמערער יציע חלופה מחמירה יותר, לרבות מעצר בית מלא במקום מרוחק, תחת פיקוח אפוטרופוסים מתאימים, הוא יכול להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי.
חקיקה מקושרת
בש"פ 2234/13 דוד נחמני נ' מדינת ישראל, עליון (3.4.2013)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.