ע"א 425/87

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מחלוקת משפטית ארוכה על הבעלות על קרקעות בישראל. היא מערבת מספר גורמים, כולל מדינת ישראל, וסובבת סביב תביעה לתיקון לוח הזכויות בחלקת אדמה מסוימת השייכת לכפר ירכא. הבעיה המרכזית היא העיכוב בהגשת בקשות הקשורות להסדרת קרקעות. את פסק הדין, שניתן על ידי השופט גולדברג והוסכם על ידי הנשיא שמגר והשופט מלץ, ניתן לסכם כך: בית המשפט דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. באשר לערעור קבע בית המשפט כי טענת המערערים כי טעו לשים לב שתביעתם הראשונית אינה כוללת חלקת קרקע מסוימת, אינה סיבה מספקת להצדיק את השיהוי בהגשת בקשתם לתיקון לוח הזכויות. בית המשפט הדגיש כי על המבקשים לספק הסבר סביר לעיכובים בהליכי הסדר מקרקעין. עם זאת, גם בקשת המדינה לדחות את הבקשה על הסף בשל שיהוי המערערים נדחתה משום שהמדינה עצמה התמהמהה בהגשת בקשתה למחיקה על הסף. עיכוב זה של למעלה מעשר שנים ערער את מעמדה של המדינה. בית המשפט קבע כי השיהוי של שני הצדדים מהווה ויתור על טענותיהם, ומשכך עמדה ההחלטה המקורית להיעתר חלקית לבקשת המערערים. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא טעם בערעור שכנגד שהגישה המדינה, אשר טענה כי היה על הערכאה הנמוכה יותר לדחות את בקשת המערערים על הסף בשל הראיות שהוצגו. בית המשפט העליון הסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר לתקן את לוח הזכויות. פסק הדין גם תיקן טעות סופר בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר בנוגע להוצאות שנגבו מהמערערים. בסופו של דבר, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, והחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה נותרה בעינה, ללא צו להוצאות.