ע"א 821/75

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת תביעה לפיצויים לפי חוק נכים מרדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. המבקש ביקש ארכה מטעמים רפואיים, בטענה שבריאותו הרופפת מונעת ממנו להגיש את התביעה במועד. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת המשיב, שכן הייתה חוות דעת רפואית לפיה לא הייתה סיבה שמנעה מהמבקש להגיש במועד. עוד טען המבקש, כי לא היה מודע לזכותו לתבוע פיצויים בישראל עד אפריל 1968, דבר המהווה "טעות גרמנית". השופטים מני ועציוני קבעו כי טענה זו אינה נטענת די הצורך וסותרת את טענותיו הקודמות של המבקש. הם הדגישו כי אין די באזכור של "הטעות הגרמנית" וכי אי ידיעתו של המבקש את החוק אינה מזכה אותו בהארכה. השופט שרשבסקי, בדעת מיעוט, סבר כי אי ידיעת החוק צריכה להיחשב כסיבה מיוחדת להארכה בנסיבות פסיקה זו. השופטים דנו גם בהשלכותיה של פרשנות מרחיבה זו ובהשפעתה הפוטנציאלית על תיקים עתידיים. בסופו של דבר, הערעור נדחה בהחלטת רוב, והמבקש חויב לשלם את הוצאות המשיב.