ע"א 10476-05-13

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על מדיניות הכלל בחלקו ודוחה אותו בחלקו. באשר לטענה כי המשיב שימש סוכן ביטוח לרכישת פוליסת ביטוח הפניקס, נדחה הערעור מאחר שבית המשפט מצא כי הפוליסה נרכשה בדיוור ישיר ולא באמצעות המשיב. מכאן, שלא ניתן להטיל על המשיבה אחריות לכל רשלנות הקשורה בה. לגבי מדיניות כלל, לעומת זאת, הערעור מצליח. בית המשפט מצא כי הסכם הפשרה שנחתם בין כלל לבין המערערת לא חל על המשיב, שכן היא לא הייתה צד לו, ועורכי דין שונים ייצגו אותה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המשיב התרשל בכך שלא התריע בפני המערער על תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים לתביעות ביטוח ולא הודיע לו כי הוא יכול להגיש תביעה לקצבת נכות על סמך חוות דעת פרטית. היה מצופה מסוכן הביטוח להיות בעל ידע על תקופת ההתיישנות הברורה לתביעות ביטוח ואי עדכון המערערת מהווה הפרת חובת זהירות. עוד ציין בית המשפט כי הגנתו של המשיב, שהסתמכה על כך שהמערער מיוצג על ידי עורך דין, אינה תקפה, שכן ייצוגו המשפטי של המערער הוגבל להליכים בפני המל"ל. לפיכך, הערעור על טענת הרשלנות של כלל מתקבל והעניין מוחזר לבית המשפט קמא לצורך קביעת גובה הנזק. ההוצאות שנפסקו למערער בבית משפט קמא בטלות ויש להחזירן. כן חויב המשיב לשלם למערער את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו, ואילו פיקדונו של המערער יוחזר לו. החלטה זו תועבר לצדדים על ידי המזכירות.