ס"ע 53875-10-10

תקציר

התובע, עובד העירייה הנתבעת, טען כי פוטר עקב התנכלות מצד יו"ר ועד העובדים מחמת גילו. הנתבעת טענה כי התובע פרש לגמלאות כחלק מהליך הבראה עקב יתירות וביצועים לקויים, ולכן לא נדרשה הסכמתו לפיטורים. בנוסף, הם טענו כי לראש העיר סמכות לכפות פרישה מוקדמת וכי לתובע ניתן שימוע כדין. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הוכיחה קיומה של תכנית הבראה מאושרת וכי השימוע שניתן לתובע היה שלא כדין. זאת ועוד, הליך הפרישה המוקדמת של התובע נמצא פגום שכן הוא לא התנהל בתום לב, וההחלטה התקבלה בחופזה מבלי להתחשב בגילו ובקשיים במציאת עבודה חדשה. עוד ציין בית המשפט כי הנתבעת לא ניסתה למצוא לתובע תפקיד מתאים אחר. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובע לא הוכיח כי הופלה על רקע גילו, וכי חלק מהקשיים שעמדו בפניו נבעו ממעשיו שלו, לרבות אי גילוי מצבו הבריאותי וניהול עסק פרטי במהלך עבודתו בעירייה. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת התובע ופסק לו פיצוי בסך 172,632 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, בתוספת 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו-10,000 ₪ הוצאות משפט. יתר התביעות בגין הפסדי השתכרות, תוספות פנסיה ומענק יובל נדחו. הנאשם חויב לשלם סכומים אלה תוך 30 יום, תוך זכות ערעור לבית הדין הארצי.