ת"א 24853-06-18

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעת, קראוס, פעלה בפזיזות ובמרמה בניהול תיק ההשקעות של התובעת. קראוס לא דיווחה לתובע בכנות ובמועד על מצב חשבון ההשקעות, שהיה בשליטתו הבלעדית של קראוס. במקום זאת, הציג קראוס מצגי שווא כדי לגרום לתובע לשמור על כספו מושקע, למרות הפסדים כבדים. התובע, פרידלנדר, השקיע בקראוס 1.5 מיליון שקל לצורכי השקעה. עם זאת, קראוס לא החזיק ברישיון הנדרש ולא ביצע בדיקת נאותות, מה שהוביל לאובדן מוחלט של ההשקעה. פרידלנדר לא היה צפוי לגלות את התרמית מוקדם יותר, שכן הוא הסתמך במידה סבירה על מומחיותו של קראוס ועל מערכת היחסים ארוכת השנים שלו. השופט הדגיש כי עדותו של קראוס לוקה בחוסר אמינות, ואילו גרסתו של פרידלנדר נתמכת בראיות חיצוניות, לרבות הודאתו של קראוס עצמו. מאחר שקראוס הפר את חובת האמונים ופעל בחוסר תום לב, קיבל בית המשפט את התביעה בגין הפרת חוזה ופסק לפרידלנדר פיצוי בסך 1.5 מיליון שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, בית המשפט חייב את קראוס לשלם לפרידלנדר הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל. ההחלטה נועדה להחזיר את פרידלנדר למצבו הפיננסי הקודם באמצעות הוראה על החזרת השקעתו, שכן קביעת ערכי השקעה אלטרנטיביים תהיה ספקולטיבית. פסק דין זה מטיל על קראוס את האחריות להתנהלותו המטעה והשקרית, ומעביר מסר של הרתעה.