ת"פ 30920-05-20

תקציר

בשני מקרים נפרדים הורשעו שני נאשמים בשורה של עבירות רכוש, בהן גניבה ופריצה למבנים שאינם למגורים, ונגזרו עליהם עונשים שונים. על נאשם 1, בעל עבר פלילי ארוך וחמור, נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, קנס של 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר בפועל, ותשלום פיצויים למתלוננים. בתוך כך, על נאשם 2, שעברו הפלילי חמור פחות, נגזרו 22 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס זהה ואותם תשלומי פיצויים. בית המשפט נימק את גזרי הדין בכך שהתייחס לחומרת העבירות, לצורך בהרתעה אישית וציבורית ולעקרון אחידות הענישה. בית המשפט שקל גם את מצבם הכלכלי של הנאשמים ואת העובדה ששני הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה, ובכך חסכו משאבים שיפוטיים. השופט הדגיש את שכיחות הגניבות החקלאיות ואת הצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע מפני פשעים עתידיים, במיוחד נוכח הפגיעה המשמעותית בחקלאים.