דב"ע מח/76 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס להסכם קצבת ניידות שנחתם בין המשיב לבין מערער משותק שהוכר כמוגבל בניידות. על פי ההסכם, המערערת לא הייתה אמורה לאפשר לאף אדם אחר לנהוג ברכב המשויך לקצבה, אלא אם כן אותו אדם היה קרוב משפחה שגר עמה ודאג לצרכיה. המערערת אפשרה לאחייניתה לנהוג ברכב בזמן שלא נכחה, דבר שהפר את תנאי ההסכם. כתוצאה מכך, ביטל המשיב את גמלת הניידות של המערערת ודרש את החזר הקצבה בגין החודשים הקודמים. המערערת טענה כי לא הייתה הפרה יסודית של ההסכם וביקשה את השבת הגמלה שלה ואת קבלת הקצבה משנת 1977, שהמשיב לא הודיע לה לכאורה שהיא זכאית לה. עם זאת, השופטת דחתה את תביעתה והדגישה כי המערערת לא הייתה צד להסכם ולא מילאה אחר התנאים הנדרשים לקבלת הקצבה. יתר על כן, השופטת הסכימה כי הייתה הפרה משמעותית של ההסכם והתחייבויותיה של המערערת, ועל כן מעשיו של המשיב היו מוצדקים. השופטת דחתה גם את טענת המערערת כי לא הוקנתה לה זכות טיעון בטרם התקבלה ההחלטה להפסיק את הקצבה, שכן העובדות אינן תומכות בטענה זו. ערעורו של המערער נדחה, אך השופט בחר שלא להטיל הוצאות נוספות, למרות הטענות הבלתי ראויות שהציג בא כוח המערער.