ת"א 53154-09-12

תקציר

פסק הדין דן בתביעת לשון הרע שהגיש בעל מרכול תובע נגד לקוח שפרסם ברשת מודעה המזהירה אחרים מפני הבעלים. בית המשפט בוחן האם הביטוי מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק, והאם קמה לנתבעת חסינות או הגנה הפוטרת אותה מאחריות. נמצא כי הפרסומת מהווה לשון הרע שכן היא עלולה לפגוע במעמדו של התובע כבעל עסק, לבזות ולהשפיל אותו. הנתבעת טוענת כי כוונתה הייתה להזהיר צרכנים, אך בית המשפט מדגיש כי הגדרת לשון הרע היא אובייקטיבית. בית המשפט מצדד בתובעת וקובע כי הפרסומת אינה פרסום בתום לב להגנה על האינטרס האישי של הנתבעת, וכי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה בדבר עוולות התובעת. השופטת פוסקת לטובת התובע ופוסקת לו פיצוי בסך 10,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בנימוק שהנתבעת לא הפעילה ריסון עצמי בפרסום המקוון שלה. ההחלטה נועדה לאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, תוך הכרה בפוטנציאל הנזק של הפרסום באינטרנט תוך הדגשת הצורך בחינוך ציבורי בנושא.