ת"א 16966/03

תקציר

התובע, שסבל ממחלה, פנה לקבלת טיפול אצל הנתבעת, שניהלה מרפאה לרפואה אלטרנטיבית וטענה כי היא מרפאת מחלות חשוכות מרפא. הנתבע, לאחר שיחה קצרה, הבטיח לרפא את התובעת לחלוטין בתמורה ל-88,000 ₪, והפחיד אותה להאמין שאם לא תטופל, מצבה ידרדר. למרות הקשיים הכלכליים של התובעת והוריה, הם לוו כספים כדי לשלם לנתבע. הטיפולים, שהסתכמו בעיסויים, בוצעו על ידי הנאשם ומתלחיו. לאחר 35 טיפולים חלה החמרה במצבה של התובעת והיא ביקשה את כספה בחזרה. הנאשם החזיר 44,000 ₪ ושמר 44,000 ₪ כשכר. התובעת תבעה את החזרת יתרת הכסף, בתוספת 20,000 ₪ נוספים בגין בזבוז זמנה והוצאות הנסיעה שלה, ו-15,000 ₪ בגין עוגמת נפש. הנתבע טען כי מעולם לא הבטיח ריפוי מלא וכי התובע הפסיק טיפולים בשל חוסר יכולת לשלם. בית המשפט מצא את טענותיה של התובעת אמינות ואת טענותיה של הנתבעת כבלתי קוהרנטיות, והגיע למסקנה כי הנתבע רימה את התובעת להאמין כי יוכל לרפא אותה. זאת ועוד, הפניית הנתבע את התובע למתמחים תוך הימנעות מטיפול בעצמו היוותה חוסר תום לב. בית המשפט הורה לנאשם להשיב 22,000 ₪ ולשלם 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בתוספת הוצאות משפט. פסק הדין קרא גם להסדרת העוסקים ברפואה אלטרנטיבית, לאור הוואקום המשפטי הנוכחי בתחום. הודגש הצורך בחקיקה בתחום, במיוחד לאור העובדה שהרפואה האלטרנטיבית נהנית מפופולריות גוברת לצד הרפואה הקונבנציונלית.