ר"ע 530/84

תקציר

בית המשפט העליון דן בבקשה לערער על גזר דין של גרימת מוות שהוטל על המבקש. תפקידם של בתי המשפט, מזכיר פסק הדין, הוא לקבוע נורמות עונשיות ביחס לתאונות דרכים שיש להן אפקט מרתיע. בעוד שכל מקרה נבחן לגופו, חששו של המחוקק מהתגברות התאונות – המתבטא בקביעת עונשי מינימום – צריך להשפיע על החלטות בתי המשפט. במקרה ספציפי זה דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, שכן היא אינה נופלת לקטגוריה של מקרים חריגים המצדיקים דיון בפני ערכאה שלישית. בית המשפט הדגיש כי העבירה המדוברת – גרימת מוות בנהיגה רשלנית – אינה מעידה על פגמים מוסריים, אלא על התנהגותו של הנהג, כלומר תכונות אישיות אינן צריכות לשאת משקל רב. המבקש הורשע בעבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה, ונגזרו עליו תחילה קנס או מאסר בפועל ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. ערכאת הערעור של בית המשפט המחוזי אישרה את גזר הדין, מה שהוביל את המבקש לבקש רשות ערעור נוספת לבית המשפט העליון. עם זאת, מאחר שהנסיבות לא הציגו סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית, דחה בית המשפט העליון את הבקשה, תוך שהוא מדגיש את הצורך באפקט מרתיע בענישה בתאונות דרכים, וההחלטה בתיק זה נדחתה ל-8.12.84.