ו"ע 8477-06-20

תקציר

המערערת, שהתאגדה באיו"ש, ערערה על החלטת המשיב בעניין חבות המס של המערערת בישראל. לא הייתה מחלוקת על חבות המס של המערערת, אך המערערת טענה כי יש לגבש את חובת הדיווח שלה במועד מאוחר יותר מזה שקבע המשיב. השאלה הייתה האם מדובר ב"עסקה מותנית", שטרם הבשילה. החוק מגדיר "מכירת זכות במקרקעין" כאירוע מס, והמערערת מכרה זכות כזו לרוכש. למרות שזכות זו לא נרשמה, מדובר בזכות "בעלות חובה", אשר על פי דיני המס, מפעילה את חובת הדיווח. המערערת טענה כי העסקה כפופה לאישור הוועדה לרישום ראשון ולכן תוקפו המשפטי של החוזה מותנה בתנאי זה. בית המשפט קבע כי אישור הוועדה הוא תנאי השעיה ולא תנאי בחוק. הסכם הרכישה היה חוזה תקף מרגע כריתתו ומועד המכירה היה מועד כריתת החוזה, שחפף למועד החוזי – יום חתימת ההסכם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי יכולתה של המערערת למכור את הקרקע ולהתייחס אליה כאל בעלים, מעידה על היכולת להפיק תועלת כלכלית מעסקת הרכישה. לפיכך, לא הייתה הצדקה לדחיית מועד המכירה. הערעורים נדחו, והמערער חויב לשאת בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.