ת"א 21334-07-17

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהוצגו במקרה הנדון. באשר לטענה העיקרית, מוצא בית המשפט כי טענות התובעת בדבר תוקפם של ההסכמים חסרות שחר. התובעת נהנתה מיתרונות ההסכמים וחוזה השכירות במשך שנים רבות, אך כעת היא מנסה לערער על תוקפם בשל בעיות חתימה לכאורה. בית המשפט מקיים את תוקפם של ההסכמים המבוססים על עקרון קיום ההתחייבויות החוזיות. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענת התובעת לתשלום יתר של דמי השכירות, שכן מהראיות עולה כי הצדדים הסכימו הדדית לסטות מסכום דמי השכירות החוזי. תביעות התובע בגין הפסדים הקשורים למרחב המקלט, הפסדי מס והוצאות בנייה נוספות נדחות אף הן. התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה, ובית המשפט מוצא כי הנתבעים אינם אחראים לתשלומי היתר הנטענים של התובע בארנונה או במע"מ. כמו כן, בית המשפט מורה לתובע לפנות את הנכס המושכר ולהסיר את ידו מהמושכר. המשך תפיסתו של התובע בנכס לאחר פקיעת הסכם השכירות נחשב בלתי חוקי, והוא נדרש לפנות את המקום עד למועד הנקוב. בהמשך לתביעה שכנגד, בית המשפט פוסק לנתבעים 150,000 ₪ בגין דמי שימוש הולמים, בניכוי סכום של 18,708 ₪ שכבר שולם על ידי התובע. כמו כן, נמצא כי לתובע חוב שכירות לתקופה שבין דצמבר 2014 לאוקטובר 2016, והוא חויב לשלם לנתבעים סך של 41,400 ₪, מופחת בסכום של 18,708 ₪, כך שסך התשלום הוא 131,292 ₪. בית המשפט אינו מקבל את בקשת הנתבעים לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, שכן הוא אינו מהותי בנסיבות הנוכחיות. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את תביעת הנתבעים לפיצוי לא ממוני, בהתחשב באופי המחלוקות ובחוסר שיתוף הפעולה מצד הנתבעים בביצוע פסק הדין. לבסוף, בית המשפט מורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך 15,000 ₪. התובע נדרש לבצע תשלומים אלה במועדים שצוינו או לעמוד בפני סכום פסק דין מופחת. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ומסמן את סיום התיק.