עת"מ 316/05

תקציר

העותרת, חברה בע"מ, ערערה על תוקפה של תכנית בנייה בירושלים שהגישו מספר משיבים אשר טענו לבעלות על הקרקע עליה תוכננה הבנייה. בעתירה נטען כי רשויות התכנון אפשרו שלא כדין למשיבים, שבבעלותם קרקע לא רשומה, להגיש תכנית הכוללת הוראות לחלוקה מחדש של קרקעות מבלי להציג הוכחה רשמית לבעלותם. החברה ערערה גם על נוהל "בעל עניין" של ועדת התכנון, שנועד לאמת את החזקת הקרקע הלא רשומה באמצעות דרישת מסמכים נוספים, וטענה כי אין לאשר את התוכנית משום שהיא כוללת טבלה המקצה קרקע לבעלים. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי החזקתם בקרקע, יחד עם טענת הבעלות החוקית שלהם, מהווים "אינטרס" מספיק להגשת התכנית. עוד טענו כי מדובר בהליך סביר והכרחי למניעת הונאה. בית המשפט הסכים עם טענות המשיבים ודחה את העתירה. היא קבעה כי מוסדות התכנון יכולים לקבל תכניות מאנשים בעלי עניין לגיטימי בקרקע, גם אם אינם הבעלים הרשומים, במיוחד כאשר אין גורמים אחרים הטוענים לבעלות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הליך "בעל העניין" הוא אמצעי סביר למניעת הונאה ולהבטחת הלגיטימיות של החזקתם של מבקשי התכנית. באשר להוראות התכנית לחלוקת קרקעות, קיבל בית המשפט את הבהרת המדינה כי אין בכוונתה לרשום את החלקות על שם מבקשי התכנית ללא הוכחת בעלות מתאימה. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר בתכנית לאיחוד וחלוקה וכי חלוקות הקרקע בתכנית שימשו למטרות תכנוניות בלבד, ללא יצירת זכויות קנייניות כלשהן. לבסוף, הורה בית המשפט כי לעמודת "בעלי הקרקע" בטבלאות התכנית לא יהיה תוקף משפטי, בהתאם להסכמת המדינה. העתירה נדחתה, וצווי המניעה הארעיים הוסרו, ללא צו להוצאות.