עמ"נ 67598-10-13

תקציר

המחלוקת בין בעל מסעדה לעיריית תל אביב נסובה סביב הארנונה הנגבית על חצר המסעדה. הסוגיה שלפנינו נוגעת לסמכותה של ועדת הערר הכללית לארנונה לדון בפרשנותה של החלטת שרים המאשרת חריג לצו הארנונה לשנת 2008, אשר לדעת המערערת מזכה אותה בהעלאה הדרגתית של שיעורי המס. הוועדה קבעה כי אין לה סמכות לדון בצו משנת 2008, החלטה עליה ערער המערער. בית המשפט מצא כי ועדת הערר אכן נעדרת סמכות לדון בשאלות משפטיות החורגות מתחומו של סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות, שעניינו טעויות עובדתיות בהודעת החיוב, וכי יש להחיל העלאה הדרגתית של שיעורי המס הן על נכסים ישנים והן על נכסים חדשים. לפיכך נדחה הערעור על החלטת הוועדה, אף שבית המשפט הביע צורך בשינויי חקיקה לייעול סכסוכים הקשורים לארנונה, והציע להקים ערכאת ערר מיוחדת לעניינים אלה. המפתח למקרה זה הוא פרשנותה של החלטת השרים משנת 2008, שבית המשפט סבר כי יש ליישמה באופן עקבי, בין אם הנכסים הוחזקו לפני חקיקתה ובין לאחריה.