ת"פ 18444-04-18

תקציר

הנאשם הואשם בארבע עבירות נגד חברתו: האישום הראשון היה תקיפה, שגרמה לקורבן חבלות; האישום השני היה הפרת הוראת חוק, שהתרחשה כאשר הנאשם חזר לביתו בניגוד להוראת משטרה; האישום השלישי היה תקיפת בת זוגו, שהתרחשה במחלקת יולדות בבית חולים לאחר לידת בתם; והאישום הרביעי היה גם תקיפת בת זוגו, שהתרחשה בעקבות ויכוח כשנה לאחר האירוע השלישי. הנאשם הודה בכל האישומים. בית המשפט החליט כי העונש ההולם בגין האישום הראשון, שגרם לפגיעה גופנית, נע בין מספר חודשים לשנת מאסר, בעוד העונשים בגין האישומים האחרים נעו בין עבודות שירות למספר חודשי מאסר. בקביעת העונש התחשב השופט בחומרת העבירות, שלא היו אירועים בודדים אלא חלק מדפוס של אלימות במשפחה. השופט שקל גם גורמים מקלים, כגון גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי והודאה, שחסכו זמן ועדות. עם זאת, השופט לא השתכנע מטענת החרטה של הנאשם, שכן הוא לא עבר טיפול או לקח אחריות על מעשיו, אלא הטיל את האשמה על בת זוגו. השופט ציין את הימנעותו של הנאשם ממיצוי אפשרויות השיקום ואת היעדר המלצה חיובית משירות המבחן. בהתחשב בחומרת העבירות ובצורך בהרתעה במקרים של אלימות במשפחה, קבע השופט כי עונש מאסר הוא ראוי. לפיכך, נגזרו על הנאשם 10 חודשי מאסר בגין האישום הראשון, שישה חודשי מאסר על תנאי בגין האישום השני וחודש מאסר בפועל בגין האישום השלישי, אשר ירוצו רק אם יבצע עבירות נוספות בתוך שלוש שנים. השופט גם הוציא צו כללי למוצגים והעניק לנאשם זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז/לוד בתוך 45 יום.