ת"א 35184-07-24

תקציר

**ניתוח משפטי: בקשה לפסילת שופט בתיק אזרחי (ת"א 35184-07-24)** **מבוא** החלטה זו עוסקת בבקשה שהגישו הנתבעים (שפע חריש בע"מ והנתבע 2) לפסילת כבוד השופט אהרן אורנשטיין מלדון בתיק. התיק כולל תביעה עיקרית לתשלום דמי שכירות בסך 583,511 ₪, ותביעה שכנגד בסך 687,447 ₪ בגין הפרות חוזה מצד התובעת (מאיה חוצות המפרץ בע"מ). עילת הפסילה הנטענת היא חשש למשוא פנים, הנובע משיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול במהלך דיון קודם. **ההליכים המונחים לפני בית המשפט** 1. **התביעה העיקרית**: התובעת, שפע חריש בע"מ, תובעת את הנתבעים, מאיה חוצות המפרץ בע"מ (שוכרת) ומר משה אוחיון (ערב), לתשלום דמי שכירות בסך 583,511 ₪ בגין חנות בשטח 142 מ"ר ב"נכס" (מרכז מסחרי בחריש), על פי חוזה שכירות מיום 6/7/21. מטרת השכירות היא הפעלת "חנות נוחות לממכר פיצוחים ופלאפל עם אפשרות ללוטו וטוטו... שתיה חמה וסיגריות". 2. **התביעה שכנגד**: הנתבעים טוענים להפרות חוזה מצד התובעת, הכוללות מצגי שווא, השקעותיהם במקום, והפסדים כספיים שנגרמו להם כתוצאה מהפעלת העסק. סכום התביעה שכנגד עומד על 687,447 ₪. **הבקשה לפסילת שופט** הנתבעים מבקשים לפסול את השופט מלדון בתיק עקב חשש ממשי למשוא פנים, בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. עילת הפסילה הנטענת נובעת משיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול במהלך דיון שהתקיים ביום 8/9/25, כאשר הדיון התנהל ללא קלדנית בהסכמת הצדדים. **ניתוח הבקשה לפסילה** 1. **איחור בהגשת הבקשה**: * התקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, קובעת כי בקשה לפסילת שופט יש להגיש "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". * השופט מציין כי עילת הפסילה הנטענת נבעה מ"דברים שאמרתי בדיון", אך הבקשה הוגשה רק ביום 9/11/25, לאחר כישלון הגישור, כחודשיים לאחר הדיון. * השופט דוחה את ניסיון הנתבעים להסתמך על אמירה בהחלטה קודמת ("ככל שהגישור לא ייעלה יפה – טענות הצדדים שמורות") כהצדקה לאיחור, ומבהיר כי אמירה זו התייחסה לטענות לגופו של עניין, ולא לבקשת פסלות. * השופט מחזק את קביעתו בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה על ידי הפניה לפסק דין של בית המשפט העליון (עפס"פ 42681-05-25 צבי כהן אקולוגיה בע"מ נ' מדינת ישראל), שבו נקבע כי בקשה שהוגשה כחודש לאחר דיון ראשון וכחודשיים לאחר דיון שני הוגשה באיחור. 2. **נפקותם של תצהירים**: * הבקשה נתמכה בתצהירים מטעם הנתבע 2 וב"כ הנתבעים. תגובת התובעת לא נתמכה בתצהיר. * השופט קובע כי הנתבעים עצמם מציינים כי עילת הפסילה נובעת מהתבטאויות באולם, והוא, כשופט, היה נוכח בדיון וזוכר אותו היטב. לכן, היעדר תצהיר מצד התובעת אינו מחליש את עמדתה. 3. **דחיית הבקשה לגופו של עניין**: * השופט מציין כי גם אם יתעלם מנימוק האיחור, הוא דוחה את הבקשה לגופה. * **נקודת המוצא**: החתימה על החוזה והחזקת המושכר, תוך הפעלת עסק, מחייבים את השוכר בתשלום דמי שכירות. זוהי נקודת מוצא, אך לא סוף פסוק. יש לבחון את טענות הנתבעים בדבר "מצבו התחזוקתי והמשפטי" של הנכס. * **טענות הנתבעים**: הנתבעים טוענים למגוון ליקויים תחזוקתיים (חוסר חניה, הקמת גן ילדים מעל, גנרטור, ליקויי בניה, הימנעות מהתקשרות עם חברת ניהול, מצב תברואתי ירוד) ולסכסוך משפטי בין התובעת לבעלת זכויות אחרות בנכס, אשר השפיעו לרעה על פיתוחו. * **החובה לשלם דמי שכירות כחיוב עצמאי**: השופט מסביר כי החוק והפסיקה מתייחסים לחובת תשלום דמי שכירות כאל חיוב עצמאי, אשר השוכר חייב בו גם אם המשכיר אינו עומד בחיוביו. הוא מפנה לפסק הדין בע"א 765/92 אלתר נ' אלעני, שם נקבע כי "כאשר החיובים עצמאיים, חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר לא עמד הצד השני במילוי חיוב כלשהו שהוטל עליו. ... הדוגמה, שמקובל לתיתה, היא זו של דייר הגר בשכירות. החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית לשמור על תקינות המושכר...". * **הוראות החוזה והחוק**: השופט מציין כי סעיף 18 לחוזה קובע "העדר זכות קיזוז" לשוכר. בנוסף, הוא מפנה לסעיף 9(2) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, המאפשר הפחתת דמי שכירות במקרה של פגם או אי-התאמה, ולסעיף 15 לחוק, המאפשר פטור מתשלום דמי שכירות כאשר השוכר נמנע מלהשתמש במושכר למטרת השכירות. * **הבהרת השיח בדיון**: השופט מבהיר כי דבריו בדיון נועדו לשקף את המצב המשפטי, לפיו נקודת המוצא היא חובת תשלום דמי שכירות, אך יש לבחון את טענות הנתבעים על רקע עובדות נוספות. הוא דוחה את הטענה כי קבע קביעות נחרצות לפני ששמע את טענות הצדדים, ומציין כי הדיון היה ממושך ושמע את הצדדים בקשב רב. הוא אף מעלה את האפשרות שהנתבעים טעו בכדאיות העסקה בעיר חדשה כמו חריש. * **התייחסות להערות ב"כ הנתבעים**: השופט מציין כי ב"כ הנתבעים אמר בדיון כי לדעתו בית המשפט "כבר החליט לטובת התובעת ולרעת הנתבעים". השופט קבל את התנצלותו על כך. הוא גם דוחה את הטענה כי הערותיו העלו את חמתו, ומציין כי הדיון התנהל בצורה שגרתית. * **המלצה על גישור**: השופט מציין כי עצם המלצתו על גישור מעידה על כך שלא סבר שאין ממש בטענות הנתבעים. * **ציטוט מפסיקה עדכנית**: השופט מפנה לפסק דין עדכני של בית המשפט העליון (ע"א 1416/24 פלונית נ' פלוני) בנוגע למקרים נדירים בהם טענות המכוונות לפעילות השיפוטית יקימו עילת פסלות, וכן לפסק דין של כב' הנשיא י' עמית המתייחס לשיח מחוץ לפרוטוקול ובקשת פסלות שהוגשה בשיהוי. **סוף דבר** 1. השופט דוחה את בקשת הפסילה, הן בנימוק טכני של איחור בהגשה, והן לגופו של עניין. 2. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בסך 4,000 ₪, בשל העובדה שהתובעת נדרשה להגיב לבקשה. 3. נקבע תזכורת פנימית לדיון בתיק ליום 3/2/26. **הערות משפטיות והשלכות** * **הבחנה בין הליך לגופו להליך הפסילה**: ההחלטה מדגישה את ההבחנה בין הערות של שופט לגבי טענות הצדדים בהליך השיפוטי עצמו, לבין חשש ממשי למשוא פנים. הערות המתייחסות להערכת טענות במסגרת הדיון, גם אם הן עשויות להצביע על כיוון מסוים, אינן בהכרח מעידות על הטיית השופט. * **חשיבות הציות לכללי הפרוצדורה**: ההחלטה מדגישה את החשיבות של הגשת בקשות לפסילת שופט במועדן, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. איחור משמעותי בהגשת הבקשה, במיוחד כאשר עילת הפסילה נטענת כי נבעה מאירוע שהתרחש בדיון, מהווה עילה לדחיית הבקשה. * **מעמד דמי השכירות כחיוב עצמאי**: פסק הדין המובא (אלתר נ' אלעני) מהווה אבן דרך בהבנת דיני החוזים בדיני קניין, ומבהיר את עקרון החיוב העצמאי, אשר חל גם בדיני שכירות. עקרון זה מחייב את השוכר לשלם את דמי השכירות גם אם המשכיר מפר את התחייבויותיו, כל עוד החוזה תקף. תרופתו של השוכר במקרה כזה היא בתביעה נפרדת או בקיזוז (בכפוף להוראות החוזה והדין). * **פרשנות סעיפים 15 ו-9 לחוק השכירות**: ההתייחסות לסעיפים 15 ו-9 לחוק השכירות מבהירה כי קיימים מנגנונים חוקיים שמאפשרים לשוכר לקבל סעד במקרים של אי-התאמה או מניעת שימוש במושכר, מבלי שיצטרך להפסיק לשלם את דמי השכירות באופן עצמאי. * **שיח מחוץ לפרוטוקול**: ההחלטה מאשרת כי שיח מחוץ לפרוטוקול, כאשר הוא מתנהל בהסכמת הצדדים ונועד להבהיר עניינים, אינו פסול כשלעצמו, ואינו בהכרח מעורר חשש למשוא פנים, כל עוד הוא ענייני ואינו פוגע במראית פני הצדק. * **התפתחות משפטית**: הפניות לפסיקות עדכניות של בית המשפט העליון מדגישות את ההתאמה של ההחלטה להלכות משפטיות נוכחיות בנוגע לבקשות פסילה ושיקול דעת שיפוטי. בסופו של דבר, ההחלטה משקפת גישה שיפוטית קפדנית, אשר דורשת עמידה בכללים פרוצדורליים, תוך בחינה מעמיקה של טענות לגופו של עניין, ויישום עקרונות משפטיים מושרשים.