ת"א 31019-05-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם שיפוץ בין חברת שיפוצים תובעת לבין בעל דירה נתבע. התובעת תבעה תחילה 70,000 ₪ על סמך שיק שניתן כבטוחה על ידי הנתבעת, אשר תוקן בהמשך לסך של 88,977 ₪ בגין עבודות שיפוץ שלא שולמו, תוספות והוצאות נוספות, בניכוי 47,000 ₪ שכבר שולמו על ידי הנתבעת. הנתבעת טענה כי הצ'ק על סך 70,000 ₪ אמור היה להיות משולם רק אם היזמים לא יעבירו את תקציב השיפוץ לתובע. בית המשפט מצא כי התובעת לא קיבלה את התקציב בשל חוסר תום לב של הנתבעת, ולכן ביצוע השיק היה כדין. עוד נמצא כי הנתבעת קיבלה מהיזמים סך של 41,078 ₪, אך היא סירבה להעבירו לתובע. לגבי שיק נוסף בסך 10,000 ₪ מהנתבע לתובע, קבע בית המשפט כי מדובר בתשלום בגין הסכם השיפוץ, ולא בתשלום נפרד עבור חומרים כפי שטענה התובעת. בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה בתיק, אשר העריך את העבודה שביצע התובע כ-106,475 ₪ בתוספת מע"מ, תוספות בסך 2,200 ₪ בתוספת מע"מ, והעריך את עלות הליקויים ב-2,600 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר שהביא בחשבון תשלומים שכבר שולמו על ידי הנתבעת, בסך כולל של 57,000 ₪, קבע בית המשפט כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 67,108 ₪, כולל מע"מ, ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. סכום זה ישולם תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, עם זכות ערעור כדין.