תמ"ש 3367-09-20

תקציר

פסק דין זה סובב סביב שתי מחלוקות מרכזיות: תוקפה של צוואה והכרה בידועים בציבור. ראשית, השופט בוחן האם מסמך שכותרתו "תזכיר" מיום 15.4.2019 הוא צוואה תקפה של שכיב מרה. המשיבים טוענים כי מרה, בעודו מאושפז בבית החולים ומאמין כי הוא עומד בפני מוות, ערך צוואה בעל פה בפני שני עדים. עם זאת, השופט קובע כי מרה לא היה במצב שבו הוא יכול היה להאמין באופן סביר שהוא עומד בפני מוות, והמסמך מעלה שאלות לגבי נסיבות הכנתו. בנוסף, היא לא עמדה הן בדרישות המהותיות והן בדרישות הפרוצדורליות להכרה בצוואה שבעל פה. לפיכך, "התזכיר" אינו נחשב לצוואה תקפה, והבקשה לביצועה נדחית. שנית, פסק הדין מתייחס לטענה כי בת זוגו של המנוח, המשיבה מס' 4, היא בת זוגו הידועה בציבור, ומזכה אותה בירושה לפי סעיף 55 לחוק הירושה. השופטת בוחנת ביסודיות את המושג "חיי משפחה" ו"משק בית משותף" ומגיעה למסקנה כי למרות שמרה והמשיב מס' 4 היו בני זוג ותמכו זה בזה, הם לא חיו יחד ולא ניהלו משק בית משותף. זאת ועוד, הצהרותיה הקודמות של המשיבה מס' 4 לרשויות כי היא אם חד הורית המתגוררת בגפה, דבר המזכה אותה בקצבאות, סותרות את טענתה הנוכחית. השופט קובע כי המשיב מס' 4 אינו בן זוגה הידועה בציבור של מרה ודוחה את התנגדותה. לפיכך, צו הירושה ניתן לעיזבונו של מרה, ושני ילדיו – המבקש והמשיב מס' 1 – זכאים לחלוקה שווה בעיזבון. בנוסף, דן פסק הדין בתביעה כספית נגד המשיבים 2 ו-3, שהם אחיה של מרה. המבקש מאשים אותם בזיוף חתימתו של מרה על פוליסת ביטוח ורישום המשיב 3 כמוטב. עם זאת, השופטת מוצאת כי בעוד שהמשיב מס' 2 חתם על הפוליסה מטעמו של מרה ברשותו, פרטי המוטב לא אושרו. לפיכך מורה השופט להעביר את כספי הביטוח, בסך 318,447 שקל, ליורשיו החוקיים של מרה. המשיבים 2 ו-3 נדרשים לשאת בהוצאותיו של המבקש ביחד ולחוד, בסך של 10,000 ₪. עוד מורה השופט כי המשיבים יישאו בהוצאות מנהל העיזבון ומנהל העיזבון הקודם, וכן בשכר טרחת עורך דינו של המבקש, בסך 70,000 ₪, וב-30,000 ₪ נוספים בגין שכר טרחת המשיב מס' 1. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום. לבסוף, מורה השופטת כי חלקו של מרה בעיזבון יוחזק עד למינוי אפוטרופוס למשיב מס' 1, הסובל ממצב רפואי המחייב השגחה. כמו כן, השופט מפנה את תשומת לבו של מנהל העיזבון להוראות האמורות בפסק הדין ומאשר את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים וללא הגהה ושינויי ניסוח בלבד.