ת"א 58318-07-14

תקציר

התיק נסוב סביב דירת מגורים בתל אביב-יפו, שהושכרה לאביו המנוח של הנתבע מס' 1, מר יוסף אביטן, בשנת 1956. לאחר מותו המשיכה אלמנתו להתגורר בדירה עד פטירתה בשנת 2014. מר אביטן ואשתו הנוכחית, הנתבעת מס' 2, טוענים כי עומדת להם הזכות לדיירות מוגנת, המאפשרת להם להתגורר בדירה. בינתיים, התובע, בעל הדירה, מבקש לפנותם, בטענה כי הם אינם זכאים לדיירות מוגנת שכן יש להם בית מגורים אחר. השאלה המרכזית היא האם הנתבעת מס' 1 מקיימת את התנאים לדיירות מוגנת לפי סעיפים 20 ו-27(1) לחוק הגנת הדייר. בית המשפט בוחן את ההוראות המסדירות שכירות לאחר פטירת דייר ואת הדרישה כי לדייר הפוטנציאלי לא יהיה בית מגורים אחר. פסקי דין רבים המפרשים הוראות אלה מגיעים למסקנה כי הכוונה היא להגן על אנשים שאחרת היו חסרי בית. בית המשפט מוצא כי הנתבע מס' 1 התגורר בדירה משנת 1994 ולא הצליח להוכיח כי התגורר עם אביו בששת החודשים שקדמו לפטירתו, דבר המהווה תנאי מוקדם לדיירות מוגנת. זאת ועוד, לנתבעים דירה נוספת בתל אביב-יפו, הרשומה על שם הנתבע מס' 2 אך מאוכלסת על ידי שני הנתבעים כזוג נשוי. דירה זו מקנה להם זכות מגורים חוקית קבועה, ללא קשר להעדפות הנתבעים או לאפשרויות עתידיות. לפיכך, הנתבעים אינם עומדים בתנאי הדיירות המוגנת, ובית המשפט פוסק לטובת התובעת ומורה לנתבעים לפנות את הדירה עד ליום 15.1.2017. הנתבעים אחראים במשותף לתשלום שכר טרחת התובע והוצאותיו, בסך 14,500 ₪.