בע"מ 3039/12

תקציר

במקרה זה, בקשת רשות ערעור נדחתה על ידי בית המשפט בנוגע להעברת משמורת של נערה בת 16 וחצי מטיפול אמה לרשויות הרווחה. הערכאות הנמוכות יותר קבעו בעבר כי הקטינה נזקקה בשל חשש לביטחונה ולשלומה, תוך ציון נושאים כמו שוטטות, שימוש בסמים ודיווחים על תקיפה מינית שלא טופלו. ערעורה של האם חזר על טענות שנדחו בעבר, בטענה למשוא פנים והתנהגות בלתי הולמת מצד רשויות הרווחה, והכחשת מצוקותיה וסיכוניה של בתה. בית המשפט לנוער פסק תחילה לטובת העברת המשמורת על סמך הערכות מקיפות והעדיף את טובת הקטין. היא הורתה להעביר את הקטין באופן זמני למרכז לאבחון והגנה, שלאחריו ייקבעו הסדרים מתאימים לטווח ארוך. בית המשפט המחוזי אישר קביעה זו, מצא את טענות האם חסרות בסיס והדגיש את חוסר שיתוף הפעולה וההכחשה שלה בנושאים הנוגעים לבתה. שני בתי המשפט התירו לקטינה להביע את דעותיה בהתאם לאמנות הבינלאומיות לזכויות הילד. בית המשפט העליון לא ראה הצדקה לערעור נוסף, ציין כי טענות פרוצדורליות חסרות שחר, וחזר על חשיבות תפקידן של רשויות הרווחה בטיפול בצרכיו של הקטין. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, יחד עם הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, דבר המשקף את עמדת בית המשפט בדבר שמירה על טובת הילד כנר לרגליו.