בש"א 24456-06-12

תקציר

הפרשה סובבת סביב קבוצה של 12 עובדי שירות הביטחון הכללי שהועסקו כמאבטחי טיסה במשך תקופות שונות. העובדים, כולם יוצאי יחידות קרביות עם רקע פיקודי, נקלטו לאחר סיום שירותם הצבאי. הם עברו הכשרה והחלו לעבוד בתפקידי אבטחה שונים, כולל אבטחת טיסה. העובדים נדרשו לעבור מבחני כשירות כדי להמשיך לעבוד. עם זאת, בשנת 2012 נמסר להם כי העסקתם תופסק כחלק ממדיניות חדשה שהגבילה את תקופת העסקתם של מאבטחי טיסה. המבקשים טענו כי לא ניתנה להם זכות ראויה לטעון את טענותיהם וכי ההחלטה נעדרת הצדקה ומידתיות וגורמת לפגיעה בלתי הפיכה בפרנסתם. הם ביקשו סעד זמני מבית המשפט, וביקשו להישאר מועסקים עד לקבלת החלטה בהליך נפרד (רע"א 43566-02-12) ולקבל את אותם שיקולים כמו העובדים באותו מקרה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי המבקשים לא דרשו זכות טיעון קודם לכן וכי יש לדחות את בקשתם מחמת השיהוי. עוד טענו כי המבקשים ויתרו על זכותם לשימוע וכי נסיבותיהם שונות מאלו של העובדים בהליך הנפרד. לאחר ששקל את הטענות, פסק בית המשפט לטובת המבקשים. בית המשפט קבע כי המשיבים לא העניקו למבקשים זכות טיעון ראויה, הן בשנת 2009 והן במהלך הליך הדיון. מדובר בהפרה של עקרונות המשפט המנהלי ותום הלב, במיוחד נוכח ההגבלות על זכותם של העובדים להתארגן ולהתמקח באופן קיבוצי. יתר על כן, בית הדין לא השתכנע מנימוקי המשיבים להגבלת תקופת ההעסקה, ומצא אותם מעורפלים וחסרי פירוט. כמו כן נמתחה ביקורת על המשיבים שלא בחנו את הנסיבות הפרטניות ולא קיבלו החלטה גורפת. בעקבות זאת הורה בית הדין על ביטול מכתבי הפיטורים וקבע כי על המבקשים להמשיך לעבוד עד לקבלת החלטה סופית. כמו כן נקבע כי המבקשים יקבלו את אותם שיקולים כמו העובדים בהליך הנפרד (רע"א 43566-02-12), לרבות גישה למסמכים ושימוע ראוי. בית המשפט הדגיש את חשיבות השוויון והזכות לשימוע, במיוחד במקומות עבודה בהם חל איסור על התארגנות. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי החלטתו היא זמנית וממתינה לפסק דין סופי, והזמין את הצדדים להציג את עמדותיהם לגבי איחוד אפשרי בהליך הראשון. הוצאות הבקשה היו אמורות להישקל בפסק הדין הסופי.