רמ"ש 4044/10

תקציר

המקרה עסק במחלוקת על פרשנות הסכם גירושין בין בעל ואישה, שעניינו חלוקת התמורה ממכירת דירה בבעלות משותפת. בהסכם נקבע כי התמורה תחולק שווה בשווה, אך עד לסכום מקסימלי של 470,000 דולר, כאשר כל סכום מעל זה יהיה עבור הבעל בלבד. האישה טענה כי יש לפרש את הביטוי "עד" כ"לא פחות מ", ובכך היא צריכה לקבל מחצית מהתמורה המלאה. הבעל טען לפרשנות מילולית של הביטוי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הבעל. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת האישה, בקובעו כי יש לפרש את הסכם הגירושין בהתאם לכוונת הצדדים, דבר שניתן לברר באמצעות בחינת נסיבות ההסכם, לרבות פסק דין קודם של בית המשפט לענייני משפחה שקבע את עקרון השוויון בין בני הזוג. בית המשפט מצא כי בהסכם קיימת סתירה פנימית, וכי פרשנותה של האישה עולה בקנה אחד עם התנהלות הצדדים בעבר ועם פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי גם על פי הדין העברי, הדבק בדרך כלל במשמעותם המילולית של חוזים, נסיבות המקרה מחייבות פרשנות תכליתית של ההסכם. לפיכך, שינה בית המשפט את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי על האישה לקבל מחצית ממלוא התמורה ממכירת הדירה.