בג"צ 8153/06

תקציר

העתירה בפני בית המשפט היא בקשה להורות למשיבים לחזור בהם מהחלטתם לבטל כתב אישור שניתן לעותרת לבניית מבני תעשייה להשכרה, ולבטל את ההחלטה המחייבת החזר חלקי של המענקים בתוספת ריבית. לחילופין, מבקשת העותרת לבטל את ההחלטה המחייבת החזר חלקי של המענקים גם אם ביטול כתב האישור נותר על כנו. העותרת, החברה למבני תעשייה באר שבע בע"מ, קיבלה בשנת 1992 שני מכתבי אישור ממרכז ההשקעות, בדבר הטבות מס ומענקים לבניית מבני תעשייה להשכרה. אחד התנאים לקבלת הטבות אלה היה שלפחות 51% משטח הבניין יוחכר לראשונה למפעלי תעשייה מאושרים לתקופה של 7 שנים לפחות. בשנת 2002 החליט מרכז ההשקעות לבטל את מכתב האישור ולדרוש החזר חלקי של המענקים משום שהעותרת לא עמדה בתנאי השכירות. העותר ערער על החלטה זו, אך הערעור נדחה בשנת 2004. העותרת טענה כי יש לפרש את התנאי בכתב האישור כמעניק למפעלים מאושרים מעין "זכות סירוב" בנוגע להשכרת שטח במבנה, וכי הם מילאו את חובתם. עם זאת, בית המשפט קבע כי פרשנות נכונה של התנאי מחייבת השכרה בפועל של השטח הנקוב למפעלים מאושרים. כמו כן, חישוב השטח המושכר צריך להיעשות בנפרד עבור כל אחד מאתרי הבנייה הכלולים בתכנית. לפי שיטת חישוב זו, העותרת עמדה בתנאים במשך שלוש שנים בלבד בכל אחת משתי התכניות. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי דרישת המשיבים להחזר חלקי של המענקים הייתה סבירה ובהתאם לחוק. בית המשפט דחה גם את טענות העותרת המבוססות על דוקטרינות דיני חוזים והשיהוי הבלתי סביר בהכרעה בערעור. מאחר שלכל צד היו טענות תקפות, החליט בית המשפט כי על שני הצדדים לשאת בהוצאותיהם, ודחה את העתירה.