ת"א 7414-03-14

תקציר

הסכסוך הוא בין תובע, בעל עסק לאחסנת רכב, לבין נתבע שפנה לתובע לאחסון כלי רכב מעוקלים במסגרת עסקי גביית החובות של הנתבע. כלי הרכב אוחסנו אך לא הוחזרו על ידי החייבים, מה שהוביל למחלוקת מי צריך לשאת בעלויות האחסנה. התובע טען כי הנתבע חייב לשלם, ואילו הנתבע טען כי החייבים עצמם אחראים. בית המשפט צידד בתובע, וקבע כי מהסכם האחסנה משתמע כי הנתבעת תכסה את עלויות האחסנה במצבים כאלה. בנוסף, נמצא כי הנאשמת הפרה הסכמים עם המועצות המקומיות, אשר שכרו אותה לצורך גביית מיסים וניהול עיקול רכב. המועצות לא הסמיכו את הנתבעת לנקוט בפעולות הנדרשות, והנאשמת לא נקטה בהליכים המשפטיים הנדרשים למכירת כלי הרכב או להסדרת העברתם. פסק הדין חילק את האחריות לנזק בין הנתבעת לבין מועצות צד ג' על בסיס התקופות המפורטות בפסק הדין. התביעה העיקרית כנגד הנתבעים התקבלה, והם חויבו לשלם לתובע את הוצאות האחסנה וכן שכר טרחת עורך דין. הודעות לצדדים השלישיים נדחו בחלקן והתקבלו בחלקן, כאשר הצדדים השלישיים נושאים ב-50% מעלויות האחסנה לתקופה מסוימת. ככלל, פסק הדין הורה לנתבעת ולצדדים השלישיים לפצות את התובעת בגין הוצאות האחסנה, כאשר הסכומים יחושבו כמפורט בפסק הדין.