בש"פ 3141/13

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שוד וסיוע וסיוע. במקביל ביקשה המדינה את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בעוד המערער הסכים כי קיימות ראיות לכאורה, הוא טען לשחרור לחלופה טיפולית. בית המשפט המחוזי הורה על תסקיר משלים, אך בסופו של דבר החליט שלא לשחררו. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי היה על הערכאה הנמוכה יותר להישמע להמלצת שירות המבחן לקבלו בקהילה טיפולית. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי רצונו של המערער בשיקום נבע בעיקר מההליך המשפטי וכי ניסיונותיו בעבר לקבל טיפול לא צלחו. יתר על כן, עברו הפלילי ואופי העבירה הנוכחית הצדיקו את השארתו במעצר. בית המשפט הדגיש כי חלופות טיפוליות נבחנות בדרך כלל במהלך גזר הדין וכי המערער לא עמד בקריטריונים החריגים לשחרור ממעצר שהותוו בפסיקה קודמת. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום ההליכים. המלצתו החיובית של שירות המבחן צוינה אך לא נמצאה מחייבת, ועברו הפלילי של המערער והסכנה הנשקפת ממנו גברו על סיכויי ההצלחה.