ע"א 458/91

תקציר

נסוב המקרה סביב היטל השבחה שנגבה מהמערערת, בעלת נכס בן 30 דונם, בעקבות אישור תכנית מפורטת (תכנית 1700ב') הנוגעת למקרקעיהם. המערערת ערערה על ההיטל וטענה כי התכנית אינה מעלה את ערך הקרקע, שכן היא אינה מרחיבה את זכויות הניצול ומהווה תכנית בניה בלבד. עם זאת, בית המשפט אישר את ההיטל והדגיש כי היטל ההשבחה מוטל על בסיס עליית שווי השוק הנובעת מאישור התוכנית, ללא קשר לתוכן התוכנית. ההיטל משמש לכיסוי הוצאות התכנון ומוצדק כאשר יש עליית ערך, גם אם התוכנית אינה מרחיבה זכויות. בית המשפט הבהיר כי תכנית בניה אינה נופלת תחת ההגדרה של "תכנית" לפי חוק התכנון והבניה, מה שמוביל לתוצאות כגון היעדר התנגדות וללא חבות בהיטל השבחה. במקרה זה, תמ"א 1700ב', למרות שלא הרחיבה את זכויות הניצול, העלתה את ערך הקרקע בכך שהעמידה אותה לבנייה, ומכאן שההיטל היה ראוי. בנוסף, ציין בית המשפט את התוצאות הבלתי רצויות של הכרה בתוכניות בנייה, והדגיש את הצורך בגישה מאוזנת. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות. השופטת א' ארבל והשופט י' גולדברג הסכימו עם הכרעת הדין.