ע"א 550/22

תקציר

הערעור מתייחס לשתי סוגיות עיקריות הנוגעות לחבות המס של המערערת בשנים 2007-2009. הראשונה נוגעת לסיווג תשלומי התמורה שקיבלה המערערת בעקבות עסקת מכר של סימן מסחר, והאם יש לראות בהם הכנסת עבודה או הכנסת דיבידנד. השני מתייחס לקנס גירעון שהוטל על המערערת. בית המשפט מצא כי עסקת המכר הייתה מלאכותית ואינה שנויה במחלוקת, ולכן יש לסווג מחדש את התשלומים. בעוד המשיב טען כי יש לראות בתשלומים הכנסת עבודה בשל יחסי העבודה של המערערת עם החברה, בית הדין קבע כי החזקה לטובת הכנסת עבודה אינה חלה במקרה זה. תחת זאת, קבע בית המשפט כי סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה, הגם שאינו חל במישרין, מצביע על כוונת המחוקק בנוגע לסיווג מס של כספים שנמשכו מחברה על ידי בעל מניות משמעותי. מאחר שהמערערת משכה כספים מבלי לשלם את המסים הנדרשים, והיו בחברה רווחים המספיקים לתשלום דיבידנד, החליט בית המשפט כי יש לסווג מחדש את התשלומים כהכנסה מדיבידנד ולמסות בהתאם. באשר לעונש הגירעון, אישר בית המשפט את החלטת בית משפט קמא. המערערת לא הוכיחה חוסר רשלנות בהכנת הדוחות, שכן העסקה נעדרה סיבה מסחרית ובוצעה תוך התחמקות מתשלומי מס. ההסברים שסיפק המערער, לרבות קבלת ייעוץ מקצועי, לא היו בהם כדי להצדיק את התנהלותו. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור על העונש. לסיכום, קבע בית המשפט כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי. יש לסווג מחדש את ההכנסה המסווגת כהכנסה מעבודה כהכנסה מדיבידנד, אך קנס הגירעון נותר על כנו. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.