ת"א 13071-06-16

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת עבודה, הגיש תביעה נגד הנתבעים לפיצוי בגין פציעתו. לא הייתה מחלוקת על חובת הנתבעים לפצות את התובע, אלא רק על הסכום. התובע תבע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה ממוט ברזל שפגע ברגלו הימנית. התאונה אירעה ביום 1.5.2012, כאשר התובע היה כמעט בן 60. התובע טען כי התאונה הייתה נקודת השבירה שגרמה לו לאבד את עבודתו ואת כושר עבודתו. בית המשפט מינה שני מומחים, מומחה כלי דם ונוירולוג, כדי לקבוע את דרגת הנכות של התובע, שנקבע מאוחר יותר על 18.75%. חוות הדעת של המומחים לא התקבלו במלואן, כאשר בית המשפט ייחס מחצית מנכותו של התובע למצב רפואי קודם ואת המחצית השנייה לתאונה. עוד קבע בית המשפט כי התאונה תרמה להחמרת מצבו הקודם של התובע. כך, נקבעה נכותו הרפואית של התובע בשיעור משוקלל של 17.1%. המחלוקת העיקרית נגעה להשפעת נכותו של התובע על יכולתו לעבוד ועל המידה שבה גרמה לו התאונה לאובדן השתכרות, בפרט לאור העובדה שהתובע לא ניסה באמת ובתמים למצוא עבודה המתאימה למגבלותיו. בית המשפט מצא כי יש להעריך את הנכות הרפואית הנמוכה יחסית כבעלת משמעות תפקודית גבוהה בהרבה, הגורמת לחישוב ולפיצוי של אובדן כושר השתכרות של התובע בשיעור של 30%. כמו כן פסק בית המשפט לתובע פיצויים כלליים, לרבות סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות נסיעה, טיפולים רפואיים וכאב וסבל. סכום הנזקים הכולל חושב ב-375,373 שקל. ניכויים בוצעו בגין תשלומים קודמים ששולמו לתובע, לרבות מהמל"ל. הסכום הסופי שנפסק לתובע היה 270,115 ₪, בצירוף עלויות ועמלות נלוות נוספות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 17.2.2021.