מ"ת 18106-05-13

תקציר

לאחר בחינת הראיות שהוצגו בתיק, קבע השופט ר' שפירא כי קיימות די ראיות כדי לעצור את המשיב עד תום המשפט. הראיות כללו האזנות סתר לשיחות טלפון עם אדם בעל מבטא ערבי, שקולו זוהה כקולו של המשיב על ידי מספר חוקרים. אמנם היו כמה פגמים בתהליך זיהוי הקול, כגון הזיהוי השגוי הראשוני של הקול כקולו של אחיו של המשיב, חכם, אך ניתן היה לטפל בהם בהליך העיקרי. השופט לקח בחשבון גם ראיות נוספות, לרבות הקשר של המשיב לרכב וטביעות אצבע על מחברת שנמצאה בזירת הפשע. למרות כוחן המתון של הראיות, סבר השופט כי יש בהן כדי לבסס סבירות סבירה להרשעת המשיב. השופט שקל גם את עברו הפלילי הנקי של המשיב, אך הגיע למסקנה כי אין בו כדי להפריך את חזקת הסכנה. כמו כן, השופטת הביעה חשש מהאפשרות שהמשיב ישבש את הצדק, נוכח התנהגותו בעבר והחשש המוחשי כי יברח שוב. האמינות הייתה חסרה, ולכן חלופת מעצר לא הייתה מוצדקת. המשיב חויב להותיר במעצר עד תום ההליכים.